|
אנשים קטנים פיסלתי לי. אנשים קטנים מקמח. רכים. חמים.
נושמים.
גירדתי אותם לתוך הקערה ולשתי את בשרם השופע. העברתי זוג
אצבעות מבינות על גוום ועל עורם הענוג, ושאפתי אותם פנימה -
אליי.
|
בעיניים עצומות, יכולתי לראות את הרוח. היא הייתה לבושה בשמלת
מדרגות
|
גם כשהוא הפסיק לדגדג אותי, ושנינו התנשפנו מחוסר אוויר, הוא
המשיך לדגדג אותי.
|
הבטתי בו מביט בי. הרגשתי כאילו
|
"מי זה שילקו, לעזאזל?", הוא שאל.
"זה השד מאחורי המראה באמבטיה שלנו, שרק אני רואה אותו כי אני
ילדה ויש לי עודף בדמיון כמו שאמא אומרת
|
|
|
רגע, זה לא אמור
להיות סלוגנים
בשביל במה?
כלומר סלוגנים
שיהיו רלוונטיים
לבמה? שידברו על
הבמה ויהללו
וישבחו ויפרסמו
אותה בתוך
עצמה?
קומיצה, רגע
לפני שהתבלבל
וכתב סלוגן נוסף
על עצמו. |
|
