|
אנשים קטנים פיסלתי לי. אנשים קטנים מקמח. רכים. חמים.
נושמים.
גירדתי אותם לתוך הקערה ולשתי את בשרם השופע. העברתי זוג
אצבעות מבינות על גוום ועל עורם הענוג, ושאפתי אותם פנימה -
אליי.
|
בעיניים עצומות, יכולתי לראות את הרוח. היא הייתה לבושה בשמלת
מדרגות
|
גם כשהוא הפסיק לדגדג אותי, ושנינו התנשפנו מחוסר אוויר, הוא
המשיך לדגדג אותי.
|
הבטתי בו מביט בי. הרגשתי כאילו
|
"מי זה שילקו, לעזאזל?", הוא שאל.
"זה השד מאחורי המראה באמבטיה שלנו, שרק אני רואה אותו כי אני
ילדה ויש לי עודף בדמיון כמו שאמא אומרת
|
|
|
יש לי חרקים
קטנים
שגרים בתוך
הגבות
בלילה כשאני
ישן
הם נכנסים
לעיניים שלי.
ומשתכשכים
בבריכות
שבאישונים.
לפעמים בבוקר,
כשאני פוקח
עיניים
בבת אחת, הם
נבהלים
ובורחים חזרה
לתוך
הגבות.
וזה עושה לי
נעים
במצח.
(יעקב פופק) |
|
