|
אז תגידו...
אתם באים לפה הרבה?
הוא מכאיב לך, את מדממת
אבל את מעדיפה לשתוק.
|
אני רוצה שהחוזק שלך יהיה בנפשי,
אני רוצה את אהבתך בעיניי.
אני רוצה להאיר אותך, כשאתה חשוך.
אני רוצה שתגיד לי מתי זה נכון כשאינני יודעת.
וכשאתה אבוד, אני רוצה למצוא אותך,
ולכרוע לצדך מותשת כשהאור הבוהק זוהר עלינו.
|
כשהלכת,
לקחת איתך גם את חיי, שלא ישובו אליי לעולם.
השארת רק כאב ובכי ללא סוף.
השארת רק פצע עמוק, ושאלות שלא נגמרות.
תמיד אמרתי שעדיף למות מאשר להיות מת מהלך.
אמרת שאהבת אותי כמו שלא אהבת מעולם,
אז למה הלכת?
|
אתה יודע, אהובי
בכל לילה אני נשברת.
אני מסתכלת על התמונה שלך, ומחייכת חיוך קטן ועצוב.
בזוית העין מבצבצת דמעה.
|
נטמנתי בתוכך, במוחך, בכל חלק בגופך
|
|
|
לראות סלוגן ממש
טוב- ולא לזכור
אם אתה הוא זה
שכתב אותו.
"המדריך לכותב
הסלוגנים
הצעיר"- פרק 8,
"על האמנזיה". |
|
