|
הם מסתובבים סביבי, מקיפים אותי.
טועים וחושבים שאם לא רואים אז זה לא קיים.
הם קולטים את העוצמה רק כשהם מתקרבים, דוחפים את
האף, מכניסים אצבע, נכנסים, כשהם נעלמים; נבלעים
ונרמסים על-ידי הכוכב הקטן והשחור שהוא אני.
תנועות עקביות.
מעלה, מטה, מעלה, מטה...
חריקת דלתות וטפטוף איטי של מים בברז מרוחק. הטלפון מצלצל אצל
השכנים.
מכונית עוברת. עוד אחת. צלליות על הקיר.
מדליק אור, מכבה, מצית סיגריה, שואף, נושף, תנועות עקביות.
|
טלי, שהייתה אז בת 9 ו-27 ימים בדיוק, חזרה בזמן זה מבית-הספר
וצווחה למראה הנוצות האדומות והזין של אבא שלה שעדיין עמד
אפילו שראשו היה מרוסק.
|
האם שורות קברים
שונות משורות של מילים?
|
הרי מעז יצא מתוק,
וגוב האריות יתמלא דבש,
הלוא ים המוות הוא ים החיים,
ותחת שמש אין חדש.
|
לעיתים ידיים אחרות מפרפרות על עורי,
שערותיי סומרות ונושרות.
רכות מאולצת, אשלייה מדומה תתעורר בי
כשאצבעותיי נוגעות ונובלות.
|
התמוטטיות קטנות
מכרסמות בעורי
|
הוא אמר שלא,
ואת יודעת...
איך זה להקשיב
בכל ליבך
כשהוא ממלמל פסוקים
בחושך
ומכה שוב ושוב
ידך.
|
בין עננים נפערים
נחבאת השמש
והיא לא מוצאת לה
סיבה לחייך
|
נתחיל מבראשית,
אתה תסלח על חטאיי
ואני אסלח על
אתה תבטיח שיותר לא
ואני אגיד שהאל עדי
|
דגל קרוע,
יורד לחצי תורן,
איש לא ינופף בו עכשיו.
|
פייפרקאט בנפשי. כה עדין, כה עמוק,
כמו חלום עברי לא-קיים לא-נמוג
|
ועל כנפיים עצומות
הייתי מניחה ראשי
ומתאהבת מחדש
בשמש.
|
חיממת אותי עד שהפכתי אדומה
לוהטת
נמסה ונמזגת
כחמר הנתון לחסדי היוצר
וביד מיומנת הלחמת אותי אליך.
|
הגשמים מרעימים,
כשראשי כבד על כתפך,
החיים נעימים,
כשגופי בשלך.
|
והשמש - ויטראז' צבעוני לא שביר,
ופרחי זכוכית מתנגשים קלות כשמחדיר.
|
אפילו כשזה נגמר
זה נמשך
כי אנרגיה לא נעלמת
רק פורחת.
|
למרי הייתה
כבשה קטנה.
כשלזו אינסומניה,
הכבשה - קיפצה
מעל הגדרות
של גבעת גולגלתא.
אך קורבן לקודש
הנ"ל הפכה,
כשהקיזו דמה,
זבח לישועה.
|
אגרוף ששלחת, עטוף
בנייר צלופן אדמדם-
שהידקת בכוח
לפינות הקופסה -
|
ומה אם אין עוד
רוח ערפילית על
אדוות גלים נוצצים
או שקיעות ו
זוהר שושן.
|
האם היה מעיר אותך מחלום בלהה נוסף ביודעין? ודאי שלא, הרי
בעצמו לא יכל להירדם כשאת מתהפכת וגונחת, חסרת מנוחה. ואת...
זוכרת שניות כמו היו נצח, מתעקשת - שאיפה מהסיגריה - לרקד
בסופות מחשבתך, לכאן ולכאן, ללא מטרה ממשית, רק לשם הריקוד
עצמו.
הירגעות. מחשבות אקר
|
לאן אנחנו נוסעים? אולי נפנה אחורה ואז נמשיך לנסוע מערבה,
לחוף. לים. לחופש.
וכשנגיע לים נמשיך לנסוע, ניסע על הגלים כל הדרך עד סוף העולם
וכשנגיע אליו, ניפול על הדרקון והוא יסיע אותנו לסוף היקום.
וממש לפני שהיקום ייגמר, נשב על הסף. אתה תעשן סיגריה ואני
אניח
|
אל מלא רחמים המפזר רחמיו ללא פסיחה מיותרת, כעגלי טל על ראשי
הישנים הוא נופל כשהשחר מפציע.
רק אני מתהפכת חסרת שינה, נחבאת באפילת צללים תחת עצים מגנים
ובי האל לא זז ולא מש ממקומו.
|
התינוק בוהה בתקרה ומוצץ את בהונו.
בין התקרה למבטו צפים קולות של שכנים ונביחות הכלבים שבחוץ.
אחרי שהביט בהם דקות מספר הוא מושיט אצבעות ומפסל מהם
מריונטות.
|
לא מומלץ לצפייה לבעלי לב (חלש) ולנשים (בהיריון)
|
I'm only happy when it rains
|
אל הארכיון האישי (95 יצירות מאורכבות)
|
|
רבים שואלים
אותי, מה יש
עכשיו ברדיו
במה?
ואני עונה, עד
הודעה חדשה-
אופליין.
אפרוח ורוד. |
|
