|
אין לי הרבה מה לאמר, כי אני כותבת כל כך הרבה וכבר
נגמרו לי המילים. תקראו ותעיפו מבט על היצירות
הויזואליות. ותגיבו, או שלא תגיבו. כך או כך החיים
יפים :)
דרכת עליי,
זה כואב.
שים לב לאן אתה הולך,
נסה לנקוט במשנה זהירות.
|
לאט לאט הם מטפסים,
עולים בקצב מתון,
אסור להפסיק,
רק עוד קצת ויגיעו לפסגה.
|
אני זוכר אותך,
זוכר אותך היטב.
זוכר כאילו זה היה אתמול,
לא היה זה סתם עוד יום של חול.
|
אני יודעת שקיללתי,
ששברתי,
שברחתי,
שלכלכתי,
ששכחתי,
שרציתי,
ולא עשיתי.
|
אני כבר לא יודעת
מה אני,
מי אני,
מה אני רוצה בכלל.
|
הדממה שוררת בחדר, מעיקה על לבבות שנינו,
עינייך כמו חודרות לתוכי.
כמו סכין חדה, חדה כתער,
נכנסות אל תוך ליבי.
|
באת אליי כנהר,
שוצף, רועש, גועש
את תומתי לקחת
ולאחר מכן לא יכולתי לחזור לעצמי לעולם.
|
דם חם,
לב קר,
מסתכלת בעיניך
ואתה כה מנוכר.
|
ממש כמו אלכוהול,
ממסטל אותי,
ואני מתמכרת.
|
הפחד משתק,
משתלט על כל גופי,
הוא תופס בגסות ברגליי, בידיי,
אני מנסה להיאבק בו ללא הועיל,
|
ובחשכת הלילה,
כשכל הרחוב כבר יישן,
ואורות הבתים יכבו,
אנשקך.
ונתחבק
ואשרוט את גבך.
|
זכרונות.
פיסות חיים קטנות,
כמו פאזל מתחברות.
עטופות היטב היטב ברגש.
|
בעיניים עצומות וחסומות,
מסתובבת אל החלון באיטיות,
נושמת לאט ובכבדות.
ידיים מחוספסות, ידיים גבריות,
נוגעות בי בנוקשות, מכאיבות לי
|
למה כשכבר הצלחתי להוציא אותך מהראש,
אתה צץ לי במפתיע ממש משום מקום,
נופל עליי מהשמיים,
מדבר במילים מכאיבות.
|
ואני הולכת בלי משים,
אל עבר שהייתי מעדיפה לשכוח,
עבר שלא עוזב ולא נותן לי מנוח.
|
עיניי נערי לא גורמות לי להסתנוור, לא ולא.
שפתיו דקות ומכווצות,ופיו אינו מלא מרגליות.
קולו אינו כקול זמיר,
וריחו אינו משכר.
|
אני
עומדת כנגד הרוח,
עוצרת אותה בגופי.
הפחד נשאר על קיר מרוח,
מנסה להבין בעצמי
איפה הכל השתבש?
|
עטפתי את ליבי בנייר צלופן,
ארגנתי הכל שיהיה מוכן,
קישטתי בציפוי קצפת ודובדבן...
|
ושוב אני מוצאת את עצמי משתוקקת אליך,
משתוקקת לראותך,
את זיו פניך,
להביט בעיניך הירוקות, המזכירות לי רעננות של ברושים
ולטבוע בתוך הים המלנכולי שלך.
|
שוב עולה בי אותה התחושה,
שעוטפת אותי במעין קצף נפלא.
|
שוב אני מתבוננת בך באותה חדווה שאני תמיד משתמשת בה בתור הנשק
האישי שלי. מסתכלת על העיניים הנוגות שלך, הן מכשפות אותי.
|
האין "הטרדה מינית" זו הגדרה סובייקטיבית קודם כל לפני הכל? כי
הטראומה נשארת בלב, למרות שמודחקת מהזכרון, הנפש זוכרת, הנפש
כואבת, הנפש בוכה לה כשאיש אינו שם לב.
|
תכניסי את הבטן פנימה,
נפחי את החזה,שתיראי מושלמת,
החולצה הזו לא מחמיאה לך,
תחליפי לאחרת.
|
אני זוכרת את הלילה האחרון בו בילינו יחד.
רציתי אותך כל כך, בערתי מרוב תשוקה אלייך ואתה דאגת לשמר אותי
היטב על אש קטנה.
|
מספר דיוקנאות עצמיים שצולמו ביום רע.
|
אל הארכיון האישי (32 יצירות מאורכבות)
|
|
