|
הכל מסביב מתערפל, האימה מעפילה על החושים.
שוב מנסה לחתור כנגד הזרם, אך נדחף בכוח למטה. 'לא אדוני. היום
אתה שלי'.
הוא בולע אותי יותר ויותר.
|
אמרת לי פעם משפט שלעולם לא אשכח: "הקו הדק המפריד בין אהבה
לשנאה כה דק הוא, עד שאינני מאמין בקיומו".
|
לתאר את תהל במילים זה להוריד את האלוהות לדרגת אנוש. אז איך
בכל זאת? איך בכל זאת להבהיר שהיא הייתה מלאך. מלאך שידע לעוף
על כנפי הריקוד, שריגש והרטיט לבבות, שגרם לי, כל פעם מחדש,
לבכות.....
|
וכי לא הצלחת להבין עד כה כיצד הדברים סובבים?! אתה, יקירי,
זונה ספרותית ותו לא.
|
אתה חי כדי לכתוב על זה בלילה. כדי להעלות את עצמך לקידמת
הבמה.
|
האקדח מכוון לרקה. או לפחות נדמה לי שזו הרקה. למה דווקא לשם
אני מכוונת אין זה ברור, נראה כאילו השכלתי לקחת משהו מסרטי
הפעולה שביזבזו חלק ניכר מחיי....
|
מעולם לא כתבו לי כפי שאתה כתבת. העברית התהוותה לה באיטיות עד
הרגע הזה, בו כתבת את עצמך והגשת לי לקרוא.
|
בוא לטף אותי, השתוקק לאחוז בעוצמה
הבט בי בעיניים נוצצות כמו בה.
הסר אבק וכוון מיתרים ישנים,
לחץ עם קצות האצבעות והפק ממני צלילים.
|
המים שוטפים את אתמול.
מנסה לכבות את המחשבות ופשוט להתנקות.
עיניים נפקחות לשניה וזוכות לנתזי מים ותמונות מעורפלות של
שיער סתור, ויד רכה החופפת אותו.
ריח עשן הסיגריות שדבק בי מסרב להרפות.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
שנוב, בבט שפר
אייט?
אחד, דיסלקט |
|
