|
נסיכה גלילית.
בתולה.
קרני אור אחרונות
זוויתיות,
מבין צפצפות הפרת,
מאירות צלליות על עורך לבנבן,
נוגע בגופי השדוף.
|
מבט ראשון של בוקר,
פסגת לבנה,
מושלגת,
לא עושה לי כלום.
|
המרדף הסתיים,
השגתי אותך ולא מרגישה,
לכן מובסת,
מתכנסת,
מתכסה בשתיקתי.
|
זורקת אותי,
ממורדות הר כנען
אלף מאתים וחמישים מטר מטה, עין גדי
אז ידעתי, לא ידעתי אותך.
|
סלחי לי
על דיווח חלקי
על העלמת פרטים.
|
רגעי קסם,
עת פשטתי אדום,
באומללות החדר,
הריק מתמונות,
נגיעה.
|
נסיכה גלילית,
יופייך
לא יטעה אותי,
אני נפרדת
על הכביש
הצופה אל הר כנען,
החוסם צפון.
|
|
|
נניח שקמתי יום
אחד ואני ממש לא
זועם, להיפך אני
מאושר וטוב לי,
ואני הולך ברחוב
שומע שירים של
בריטני וחושב לי
כמה שהעולם
טוב...
זה עושה אותי
פחות מלגזן
זועם?
המלגזן הזועם
מפתח אמונה בזעם
כללי שלא קשור
למצברוח הכללי
של הבנאדם. |
|
