|
אני לא כואב,
אין זה דם שאת רואה
זו רק הרוח שנשבה,
את עלי נפשי היא פיזרה,
וקרעה אותם
לגזרים אדומים |
לעוף,
כנפיים של ציפור,
לנשמתך קוראים
החופש והדרור,
לעוף,
מעל העיר הזו,
מעבר למציאות,
אל תוך האגדות.
היום שוב התבזיתי, בפעם המאה.
טיפסתי אל מקום נמוך שאיש עוד לא הגיע אליו לפני. איש מבלעדי.
מהמקום הזה, שהוא המקום הגבוה ביותר בעיר האפורה הזאת, הייתי
לבד. לא היה שם איש מבלעדי. לא ראיתי נפש חיה. לא ראיתי דומם.
לא ראיתי, לא שמעתי, לא הרגשתי, לא הייתי
|
לעתים כשאותיות מתלכדות להברות, ואלו מצטרפות ליצירת מלה,
אותיות מסוימות נאלמות בקבוצה החדשה. 'כמה אנשים הולכים כך
לאיבוד?' תהה. האם זו הסיבה שהוא לא רוצה להיות קבוצה או חלק
ממנה? אם כן, מה הוא עושה כאן?
|
"מעולם לא רצית לפרוש כנפיים? לעוף אל המרחב מבלי להיתקל בפלקט
חוצות המחקה את השמים? לצרוח מבלי שהרחוב יקהה את ההד, יכלא את
הקול, יכפות את הצורח בכתונת המשוגעים לה הוא ראוי?"
|
'אם לא ביחד אז לפחות לבד,' הגתה לעצמה אמת קטנה.
הפאב היה מלא והיא גנזה את המחשבה המעוררת. במקום זאת עצמה את
עיניה ודמיינה את עצמה ערומה על המיטה בביתה, החלון פתוח
והשמים צופים בה ועוקבים אחרי התקדמותה, צעד אחר צעד. הדמיון
נסדק לרגע
|
בתאילנד אפשר לזיין ילדה בת שתיים-עשרה
בבלגיה מליסה וז'ולי לא חזרו
באירן האור הוא פסוק מתוך ספר
אין דיברה חקוקה מאז הלוחות שנותצו
|
אני לא בוכה,
לא, אין אלו דמעות,
השמים פשוט נפלו עלי,
ורסיס מענן שנסחף איתם
נתפס בעיניי
וכפה עליהן טיפות
|
זה לא שבאמת אני מת,
למעשה, אין אני חש בכלום,
והדם מגופי לא שותת,
זה רק הראש שממציא ביעותים.
|
התחברתי.
הקלדתי את שמה בחלל,
שביני לביני.
|
רק על עצמי להעיד ידעתי,
השנים עושות לי רק טוב,
גם כאשר בליטופן הכבד בי,
הן חורטות בי צלקות.
|
שלא תגידי שאני אשם,
שלא תגידי שלא אמרתי לך,
שלא תגידי שהסתרתי ממך,
שתראי אותך - כמו שאת.
|
מה בין חיבוק אוסף מאהבה יפת תנועה, ללפיתת אותן זרועות מונחות
אותה האהבה כשהיא מועלית בחזקת אינסוף?
שבריר של נצח.
|
השנה עמד הטקס בסימן "ילדי ישראל". ילדים הסתננו לטקס, לפני
שימלאו להם שמונה-עשרה ויתבלבלו ביום. המצלמה יצאה לשחר לטרפה
השנתי בכדי לחזור עטורת נצחון ועמוסת שלל, ושתוכל למרוח את דם
הגאווה על דש בגדו של עם שלם אשר ממתין ל"קיו" המוני בשביל
לפצוח בחגיגות מאושרו
|
אני זוכר את הפעם ההיא, הראשונה. שכבנו מתחת לעץ הבוקיצה, או
שהיה זה שיח. אני בכלל לא בטוח שזו היתה בוקיצה, נדמה לי אפילו
שהיה זה אלון רגיל, אבל לי זו נראתה הבוקיצה היפה ביותר שראיתי
מעודי.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
אני תולה כביסה
לפי צבעים, כולל
את החזיות
והתחתונים!
הפודלית מתוודה |
|
