|
היא שאלה את עצמה שאלה פשוטה אחת: "לשם מה אני כאן?"
לא הייתה תשובה בפיה.
הדבר לא נתן לה מנוח והדהד בכל ישותה, חלומותיה ומעשיה.
יום אחד דנה קמה והחליטה שהיא הולכת לחפש אחר התשובה לשאלה:
"לשם מה אנחנו כאן?"
|
את נכנסת והבית חשוך כולו, אור של הנרות מרקד על גבי הקיר שרק
לפני שבוע צבעתם יחד וריח הצבע עוד מזכיר את אותו יום מפרך של
זיעת כפיים.
את ממשיכה לסלון והוא עומד שם, בשרוול לבן, בלי חולצה ועל ידיו
מרוח שמן ארומאטי, את לא מאמינה:
|
"הרבה דברים נאמרו פה על אהבה, אבל כיצד האוהב יכול להגיד משהו
על אהבה אם כל מה שהוא יכול לעשות זה לחייך", השיב אמיל.
|
קוראת ציפור הדרור שבמעמקי נשמתנו לתת לה דור,
קורא השכווי מוקדם השקם בבוקר לחופשי ואף הסוס יאור
משמיע קול מתוך אגם קפוא ומעורר פליאה בנשמתי.
אם רק ניווכח בדבר אחד:
שאם לא אנו בני האדם נהיה לעמדה ומשענת איש אל רעהו
כי בדמנו זורמת אותה הבקשה לאהבה, מי
|
נולד הוא האדם לעולם בו יש לשרוד,
עולם בו - אני או אתה, חשוב הוא עד מאוד.
חיי מרגע לרגע במרוצת הזמן שנראה אפל,
חייו נטולים אהבה ואפופים בערפל.
אך מה אם יאמרו לו לאדם שאין זה חובה כלל,
יש אפשרות לחיות בעולם, שהינו יוצא מן הכלל.
|
"אין האביב מסמל את בוא פריחת הפרחים, אלא פריחת הפרחים מסמנים
את בוא האביב".
החרות שאנו רעבים לה איננה באה בשל החג, אלא אנו צריכים לחוש
את החירות על מנת שכל יום יהיה יום בו תפסח הדאגה מעל רוחנו,
בו יפסחו הלחץ והטרדה מעל נפשנו.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אני דיי זורמת
עם זה. כותבת מה
שמרגישה. אבל
יותר מכל, קודם
כל בודקת אם יש
את המילה. למשל,
כאן כאן אכתוב
עכשיו: גיגה. זה
אומר משהו? נכון
מאד. ולכן כל
פעם כשאתם
מחפשים משהו
בסלגונים, חפשו
משהו שנון.
גיגה, למשל.
ואז תראו את
הסלוגן הזה שוב.
המעגל הזה של
המחזוריות מטריף
אותי!
משרד ההסברה,
הרשות הלאומית
לבטיחות בדרכים. |
|
