|
אני אחרוט מבט נפעם
ואפקיע
את עצמי -
לריק שבעינייך.
|
עקבות שפסקו מותירות כוויות על החול,
שקט חונק נשימה.
|
קו ארוך נמתח על צג
גוף קופא
נשימה נעתקת
|
מאז נדמה כי האהבה שלי לחורף נדמה.
אולי רעש הטיפות הפוגעות באדמה, חורף אחר חורף,
חלחל בי כתזכורת נצחית
|
הרי כאבים לא הונחו שם למצג ראווה אימתני,
הם הונחו לנגד עינייך
אל מול ייעודך.
|
|
|
"אתה יודע מה
הגובה של
היטלר?"
"מה?"
"בערך כזה"
(להזיז את היד
בצורה של 'הייל
היטלר' ולחכות
שהשומע יקלוט את
הבדיחה ויצחק.
אם הוא אינו
צוחק, פנה לע"מ
42)
מתוך המדריך של
שלמנאסר לסיפור
בדיחות, "השמש
היוקדת על עץ
האבחושים
הגרוזיני". |
|
