|
אין פאזל שנותר לו להרכיב
אין אופניים שיקחו אותו סביב
אין לו כסף לחולצה ומכנס, את רוב חייו העביר ליד הפח.
|
נראה את המחר, שלי הוא דיי בהיר, שלך הוא כבר השחיר.
אז איך זה שאנחנו שווים? איך זה שאנחנו שווים?
|
לרחף ולא לזכור, את הריח של חולצתך, את האור שנבע מתוכך, את
רכות לבך... את הסתיו האחרון שלי איתך.
|
תקרא לזה 'שחור' ולזה 'לבן', תאהב באור היום ותשנא עם הזמן,
תחליט שהוא ככה והוא טיפש, תגיד שזאתי ככה, והוא חריג, תגיד
שאין לך מה להגיד!
מספיק עם כל הסטיגמות, מספיק עם ההערות! חיו ותנו לחיות!
|
|
|
שמע, מסע בזמן
מה זה מקשה על
דקדוק תקין
מורה לאנגלית
מצטרפת למחתרת
הפיסיקה.
הצטרפה, אה,
תצרטרף. |
|
