[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ח. שירי
יש תקופות רעות, ויש אהבה. אסף, תודה לך שאתה ממלא אותי
בתקווה, ויחד איתי את הדף בשירה קצת יותר.. עליזה.

ICQ 167450919 167450919
אל היוצרים המוערכים על ידי ח. שיריאל היוצרים המעריכים את ח. שירי
לא מזמן סיימתי תקופה חשובה בחיי... אני מנסה להתקדם
עכשיו. בכל מובן שיש.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
והיא גונחת. מקווה שכבר יגיע לשעה 12...

אולי באמת לא ניתן לאהוב אותה. חשבה בליבה. אולי באמת הסיבות
שבעבר היו לה, להתעורר בבוקר ליום חדש, נעלמו. התפוגג הרעיון
שחייה מושלמים, והבועה התנפצה.

עד היום אני רואה את האנשים האלה שהיא תופסת כקורבן, ואני
מרחמת עליהם, ואני מאשימה את עצמי שהבאתי אותה. מאשימה את עצמי
שהכרתי להם אותה... המפלצת הזו - שכל מי שמכיר אותה, את פרצופה
האמיתי, מנסה להשיג לעצמו סוג של חיים אחרים, כי את שלו... היא
כבר לקחה.

בלילה גשום, כשהשמיים דמעו, הפסיקה הילדה לבכות. הפסיקה להתהלך
כמתה בין הבריאות, כעת שכבה על משכבה, והחיים משם... לא נראו
כל כך נורא... גם במוות הדם נזל כדמעותיה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
צבעים וצלילים
מתרוצצים במוחה
צלליות עוטפות את גופה

כאב קול חזק
עוטף את ליבה

כשכל אחד רשאי לדרוך עליי - כמו שהייתי בחיים... אז מה שונה
במוות?

לא סיפרתי כמה שצעקתי

ואיש לא בא...
איש לא שמע...

פוחדת מאנשים
לא רוצה עוד אנסים
רוצה להיות
חזקה מתמיד

אני מתכסה בשערי
הוא גולש על גופי העירום

מלנכוליה מתפשטת אט אט
ויודע מה?
היא דווקא די יפה לי

בהילה הרכה
כהמות בשהותה
מוות חושק בגופה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הכל אשליה... חלום... היא לא מצאה את המקום... אליו היא יכולה
לברוח... לא מצאה מקום בו השקט שורר... בו השלווה והאהבה
מגיעות לכולם... מקום בו כולם מוזמנים לשהות... ואיש לא ייפגע.
מין אוטופיה...

הבינוניות הזו שלי.

חוסר אונים
הכל בגלל הצל הכבד שמוטל עליה... רגשות שלא מרפים... שבים אליה
בכל רגע כשהיא לבד... גורמים לה לחוש בודדה... הכל בגלל
שלפעמים... פעם ב... מביעה את רגשותיה ומסוגלת להוציא את
המילים ל א מפיה...

מביטה למעלה... מוציאה קצת צלילים, בכל זאת שלא תרגיש לבד בכל
התנועות והדחיפות האלה...

הוא נפל על הרצפה, ודימם למוות. התבוננתי בו סובל. בחיים לא
חשבתי שהמראה של אדם גוסס לרגליי יהיה כה מלא... עוצמה.

הוא היה אידיוט.
אני יודעת...
אז למה?!
למה מה?
למה הרשת לזה לקרות..
כי אני מטומטמת.
בזה את צודקת

משל
חלפה כאחת מאותן הגוויות, שאושרם לא נראה, לא נראה ולא התקיים.
חלפה כמתה, והרוח הובילה אותה... איש לא הבחין בעצבות שהתפשטה
בגופה, התפשטה כמגפה, אחזה בנפשה ולא עזבה. הדמעות התמוססו,
דמעה אחר דמעה התנפצו על הרצפה בעוצמה רבה, אך איש לא שמע...

יסורים
כותבת על הערך העצמי הנמוך, כותבת על דמוי נמוך, אז למה קיימת?
צריכה למות. ניסיתי פעם, לא הלך. רעדתי, בכיתי, החוורתי פנים.
רוצה שוב לנסות, להרגיש את הסכין ננעץ בידי. לראות כיצד הטיפות
נוטפות ונופלות בחוזקה על הרצפה.




לקחתי קורס
בקריאה מהירה
וקראתי את
"מלחמה ושלום"
ב-20 דקות. זה
קשור לרוסיה.

וודי אלן


תרומה לבמה





יוצר מס' 50034. בבמה מאז 15/5/05 20:56

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לח. שירי
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה