[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ח. אורורה
''ביקור בליל ירח'' - ספר שירה.
הספר מכיל שירי הגות, אהבה וערגה ונכתב ביד אוהבת ובמבט אנושי.
נוגע בנימי הלב הקטנים.
ניתן לרכוש את הספר ברשת חנויות ''סטימצקי'', ''צומת ספרים',
וכמובן, אצלי haurora@o13.net.il


אל היוצרים המעריכים את ח. אורורה

לרשימת יצירות השירה החדשות
אם אפול לתהום נשייה
ותאבד בינתי לבלי דעת,
ימיני לא תדע את שמאלי,
ודרכי תהא לא נודעת

אהבה
ראיתי את לבך היום
גדוש בכאב וגעגוע,
דפים, דפים של זיכרונות
מקופלים אי שם

תחושתי
בליל סהר ראיתיך, ודמותך
כדמות נער

זכרונות
בגן עדן פסעתי,
בין שבילי בראשית,
שוקטת אחר דמותך

אהבה
בכל לילה, לעת נשף,
נטרפת עלייך תשוקתך
לגמוע אל חיקך
תענוגות בני אלמוות

געגוע
כמוץ זרה בינתו אל הרוח,
הנביט זרעי תורתו,

זה אבק כוכבים עוטף בקסמיו
את שחור השמים,
מבקשת ניצוץ אחד שייפול
לי ישר לידיים.

אהבה
מה השתנה בנו עם הזמן,
מה קרה לנו בינתיים,
אולי חתול שחור חצה בינינו,
אולי רק קהו העיניים

עצב
מניחה לגופך השברירי,
להישען על כתפיי,
האוהבות,
הרועדות,
ונכלמת מבושת פניך,

נוסטלגיה
שערי השחור אז קשרתי בסרט,
בושם עטף צווארי הצחור,
ושפתיי משחתי כאודם גחלת,
אהובי הישיש,
התזכור?

אהבה
והשחר פרם
שמלתה לעת בוקר,
קורי אור רעדו
על גופה
החלק

געגוע
לעיתים,
בעמדי מול המראה,
לא את בבואתי שלי
אני רואה

חלום
ביום שאחרי,
על ספסל בכיכר
את תשבי כמו אישה
נאהבת,

אהבה
איך ידעת לחרוז ימיי בשירים
וסיפור לרקום לי עם לילה,
איך ידעת כה נפלא לרקוד בלבבי,
להצחיק דמעתי עד נשרה לה.

תחושתי
וטעמה של העצבות הזו
כטעם מלח הים
ודמעותיה שוטפות כגלים,
זולגות בלבך,

יום אחר יום,
במסלול קבוע,
צעד ריקארדו קלמנט,
איש מוכר וידוע,
לעבר ביתו השקט,
הבית ברחוב גריבלדי.

היא כה שונה,
אך כה מובנת מאליה,
נוכחותה תמיד
ברורה כל כך

לילה,
שעת חצות,
הצגה אחרונה הסתיימה.

חלום
ולא ראיתיך אלא
בעצמך את עינייך
וראשך על החול הלח
מונח

געגוע
והיה טוב, והיה אור,
פתאום קדרו שמים,
בתנועות של מחול ריחף המכחול
כרוח עוועים על המים

אהבה
התקדש אהובי
ואצעד לקראתך
בטבעת ובזר של כלולות

כמיהה
וזר של פרחים אאגוד לך בסרט,
חמישים וששה במספר,
בדגלים אקשט שולחנך לתפארת,
בצבעים של כחול ולבן.

עצב
זה כבר כמה שנים
שחיים ישן,
רדום על מיטת חוליו,

אהבה
חרצית קטפתי לי,
טבעת פרחים זהובים,
מתוך מרבדי שדה בור

אהבה
הו ילד, פרח בר,
נטוש, בלי אם ודרך,
אותך אקטף משביל עקר,
פן תקמול על טרש

גורל
יש לה עיניים חולמות,
מלוכסנות
ומצח ישר וגבוה,
פנים פחוסים,
עורף קצר
ושיער ארוך וקלוע

אהבה
יומני היקר,
הערב קראתי בפניו
סיפור לפני השינה.

אמונה
שערי מלכות נפתחו
על בית ההלוויות,
באוויר עמדו קטעי שירה,
פסוקי מזמורים
וקינות,

מחאה
הם שחורים או לבנים,
עושים בשקט מלאכתם,
צועדים קדימה,
חיילים בשרות הוד מלכותם

תחושתי
שם למעלה, בין כרובים,
יושב אבי.
פייטן היה בחייו, ולשונו זכה,
כל מלה שיצאה מפיו,
הייתה מדויקת וברה.

געגוע
היא ציפתה לבואו,
בחלון המואר,
ריח חג את פניה ליטף,
תכול עיניה לאות -
מה עמס מבטן,
כי רב משאה על כתף.

שואה
פס אחר פס
קילפתי את הפסים
מהכותונת,
והשריתים בסבון ובמים,
להסיר מעליהם את נהרות הדם,

אהבה
יש בי אהבה,
מרומזת עדינה,
כמו שירה לא מפורשת,
כמו תווים במנגינה.

בדידות
עץ בודד ומיותם -
עלוותו פרע הרוח,
כמו ליטף בשובבות
את בלוריתו

אהבה
על חוף ים,
בצהריי היום,
בניתי לי מגדל של חול,
תלתלים רטובים ערמתי,
ובצריח - צדף כחול.

יחסים
את חטאתך
אטביע
עמוק בלב ים
ואפקירה בעריה
להתחבט בין שברי גלים,

שיר ילדים
פתאום,
באמצע מופע קסמים היתולי,
שאלתי את אמא
בקול ביישני:
"אמא, מי הכי חמוד,
סיוון או אני"?

כמיהה
ואני חושבת, שדי כבר לדם,
למען העמים ולמען האדם,
למען הילדים, לשמירת נפשם,
ולמען האמא שפה, וגם האמא ששם.

אכזבה
עייפת מולדת מלקבור את בנייך,
אדמתך שבעה מלהכיל את מתייך,
וילדייך - זאב אדם לאדם,
ובתוך דובשך נוטף לו גם דם.

אהבה
פורטת אותך על לוח לבי,
מנגנת אותך,
את חייך

נוסטלגיה
אותם הכתלים
אותה המרפסת
אותם פרחי עד-עד
בגינה,

עצב
ושלהבת עדינה
בוערת מעליי,
ורוקדת את מחול המוות,

תחושתי
ברחובות קורי זהב,
רוח מסיעה עלי שלכת,
והעיר שתקה פתאום,
עצרה מלכת

אהבה
לעת ערב, כי תשוב,
תמצא אותי אחרת,
פניי שכה היטבת להכיר,
כבר לא יהיו אותם פנים

יחסים
יודעת אני את זה המבט,
מוכר הוא ותם להפליא

כמיהה
גן עזוב,
אין פרי בו למזכרת,
כעץ אשר נשרו עליו,

זכרונות
בילדותי,
כשהייתי מטיילת עם אמי,
הייתה היא נושאת על כתפה
תיק קטן, פרחוני,
רקום בחוטים צבעוניים עדינים,

הגות
אילו הייתה הכתיבה יין, הייתי בוודאי שיכורה,
היא הייתה נוסכת בי שיכרון ממושך,
שאינו ניתן להידלות.

אהבה
אהובי לבן כנף, נגלה לי
עם עלות השחר,
על גופו פלומה רכה, סמוקת גוון,

עוד יום יבוא, שירי,
יפוצו מלותיך
ובעושר צפונותיך
תשביע כל רעב,

אהבה
הוא שב הביתה מדרך ארוכה,
שערו השחור האפיר,
כוחו עוד עמד לו, אך נפשו כבר כלתה
לחזור אל הבית בעיר.

הגות
רציתי לומר לה
את המילים המתוקות,
את מילות השבח,
את אלף התודות,

בחוץ נשבו רוחות אוקטובר,
ורעם תותחים
באוויר קפא,
עת באתי לעולם, כרוח סער,
ויריתי
את צווחתי הראשונה.

יחסים
בהתקרבנו אל סף תהום,
קשובים לכל צעד,
סוככים בלהט החום,
תופרים כסות לכל רעד

מלה למלה
חיברתי,
בישלתי לי שיר

אהבה
הן זה עתה ילדתיך
ובאת עדיי מרחם,
ענוג,
מקופל בזרועותיי,
זעיר, שמוט לי על שכם

מצב
מה להן, לשתי נשים זרות
להשיח זו עם זו?!,




זאת תמונה עוצרת
נשימה


יו, אני נחנק


תרומה לבמה





יוצר מס' 22284. בבמה מאז 17/4/03 23:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לח. אורורה
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה