|
"שירה מבררת דברים מבוררים."
ילידת 92'.
אני מסתכל על הגוף היפה שלה ושואל את עצמי איפה ממוקם הלב, אם
יש בכלל. אני שואל את עצמי אם הלב שלי נמצא לידו - במקום שהיה
רוצה להיות - או שהלב שלה דחף אותו הצידה, למקום נידח בגופה,
כדי להדחיק אותו למקום בו לא יצטרך להתמודד איתו בכלל.
|
תני לה פשוט לדבר, הילדה רוצה להגיד משהו, היו אומרים לה. היא
לא הייתה מקשיבה, וממשיכה לדבר במקומה. כאילו חשבה שאם לא היא
תדבר - הילדה תאמר את המילים הלא נכונות.
|
I can see it clearly now -
The deep well I fell into.
|
אה, זאת הייתה שקיעה פנימית
כמובן שאת לא זוכרת
היא לא הייתה רצינית
אבל זה רק מה שאני אומרת
|
הרגע שבו
את מולי
אחרי הרבה זמן,
|
כשאת משקרת,
תצחקי
שלא יראו את הדמעות
|
ההסתכלות הזאת לאחור, מעבר לכתף
לבדוק אם את שם -
היא פעולה חוזרת ונשנית,
מונוטונית וספונטנית
|
העלים החומים
המכוערים
שנושרים ממני
עכשיו
|
אבל בשעת ההתפכחות
התוצאה
ברורה
|
הלב שלי דופק מהר יותר
הידיים מזיעות
|
וכשרוחות הזמן יעיפו אותך ממני
מה יישאר, מה יישאר
אני אשכב לי בנחת ליד קופסאות לבי
והטוש שעל קופסת לבך צייר
|
תכיני את החבל
תקשרי
תהדקי
תחנקי בכל הכוח
|
ועוד מעט,
עוד מעט
הוא יהפוך לזרם
עדין כל כך
|
הזמנים השתנו
אבל הפחד נשאר
אותו דבר:
|
בסופו של דבר,
אני באמת אמות
|
את מכה, מדממת
שורטת ובועטת
צורחת ושותקת
|
אל תגידי
שאני לא יכולה
לתקן
|
תפסיקי לגרום לי להרגיש כמו
מסטיק
לועסת ולועסת
וכשנמאס
|
נשמה, את הבאת את זה על עצמך.
|
והעתיד? העתיד יכול להשתנות בהבזק שנייה, במצמוץ עין, ופתאום
שום דבר לא בטוח.
|
אל תדאגי, אני אנקב פה כמה חורים, כדי שתוכלי לנשום. יהיה לך
מספיק אוויר.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
חטול?
כטול?
חטול?
כתול?
חתול? |
|
