|
נולדה בשנת 1983 ומעדיפה שלא ידעו עליה שום דבר אחר.
היא פשוט מתביישת, אבל לא מתביישת להודות בזה.
המלצת המערכת: "איך לכתוב סיפור שיבחר כ'בחירת העורך
בספרות'"
המלצת המערכת בשירה: "משקפיים"
בבקשה תנו הצצה לקליפים שאני עושה לסדרות טלויזיה
שונות, השקעתי בהם המון זמן ויצירתיות ואשמח לתגובות
(לינק שעובד לערוץ שלי ב-youtube בראש העמוד). תודה!
סיימת את הסיפור? מצויין. דבר אחרון וחשוב - הטיזר. זה לא
מספיק להיות "בחירת העורך בספרות", צריך שהטיזר יהיה מסקרן
ומושך כדי שאנשים ינהרו לקרוא את הסיפור. הטיזר לא חייב לשקף
את מהות הסיפור, הכי חשוב שהוא יכיל את הקטע בו מופיעה המילה
"מזדיינים".
|
אחרי חצי שעה לתוך הארוחה התחיל להימאס לי, נשענתי על דוד
רוברט ולחשתי לו באוזן: "בוא נלך לחדר שלי לראות טלויזיה". הוא
גיחך, הנשיפות שלי דגדגו לו את האוזן, "לפחות נגמור את המרק של
אימא שלך", אמר, אבל אני תפסתי אותו ביד ומשכתי אותו מהשולחן.
|
אדון מחבל, בבקשה אל תפוצץ אותי. אני לא סתם גוף ישראלי-יהודי
אנונימי, אני בנאדם בדיוק כמוך.
|
היא הייתה מוכנה להחזיר את הפלאפון לתיק ולהתרכז שוב בו
ובעיניים החומות הגדולות שלו אבל צלצול התגובה לא איחר לבוא.
"הוא יזיין אותך הלילה?"
|
כולם מכירים את הסיפור התנ"כי, על אדם וחווה, הסיפור על גן
עדן. לא כולם מאמינים בו, יש כאלה שמאמינים באבולוציה, שהאדם
התפתח מהקוף. אבל גם אלה שמאמינים לא יודעים דבר אחר, מה שאף
אחד לא יודע - שיש עוד פן לסיפור.
|
בני טיפש-עשרה
יוצאים לבלות בליל שישי
בבית מחליטים מה ללבוש
ולו יש מחשבות אחרות בראש.
|
סיפורנו התרחש לפני שנים רבות
כשהאדם היה עדיין חי במערות
וחיות הבית של היום היו עוד פראיות
זה הסיפור על חתול הפרא ארוך הזנב
שהיה מתהלך לבדו וכל המקומות היו שווים בעיניו
|
זאת לא החולצה שמוסרת ממך
אלה לא המכנסיים שגולשים ממך
|
את שם?
תרימי את הטלפון...
אני יודע שאת שם
|
אז תאכלי, תאכלי עוד
בין כה אף אחד לא יזמין אותך לרקוד
|
|
|
בן לאדן, מה
לעשות, יוצר
אצלי הרבה יותר
אמפתייה מאשר
ג'ורג' בוש
הקטן. תודו שגם
אצלכם.
ככה זה עם
תימנים.
אחד בוש ונכלם |
|
