|
גיא תגר הוא מבין שורת הכותבים הצעירים אשר מתנסים
במדית הרשת החדשה, במיגווניה השונים. גיא כותב כבר
חמש עשרה שנה, יליד 1971 מתגורר במרכז וכותב בעיקר
פרוזה.
הבד הדק של חולצתה נופף ברוח כמפרש לאנייה קדומה, מנסה לעקרה
ממקומה על סלע הבזלת בקצה המצוק, רחוק ממנו, אבל לא מספיק.
|
"של מי הפיטמה הזה. זאת אומרת של מי התינוק? איך שאני יודע
מארי, את עוד בתולה. ואת ליאורה" היסתכלתי לה בעינים כחה חזק
עם חינוך ולהביורים "את מחכה לאודי חבר שלך שנסע לדוד שלנו סמי
בניו-יורק לעשות מובינג במקום צבא לא? כחה???"
|
לשם, לרגעים החורגים של מסגרת הזמן אני חוזר לפעמים. כשגלים
רגועים מדושנים מחום, מלחכים את רגלי כיסאות הנוח. ואנו
אוחזים ידיים כדאי להיות בטוחים שהשני לא יפסיד ולו פרט קטן
מיופיו של הרגע.
|
אין בי נגף ואין בי תום
מים רבים זורמים דרכי
אני נשטף אך עומד במקום
וכחם מתאזן במרכזי
מותיר אותי ללא תנוע ורווי.
|
אחרי שנפרדנו שקוף הייתי
נטול גוף, תהיתי בין הכוכבים.
עיוור וללא צורה.
|
נחש קטן היית כשהכרתיך
בתור נסיך מגודל
גידלתיך לתפארת
|
מתחת לקשת אבן
בסיטש קדום ונטוש
אכול רוחות וחול
אני יושב בין צלילי החושך
|
|
|
אז מה אמ אינ לי
סופיות, מה
אנחנו גרימ
בעירק?
אינ קשר
משעממ לי בחיימ |
|
