|
הקירות הלבנים נראו שחורים ומאיימים והסדינים שנפלו מהם כאילו
סגרו אותי במאין כלוב לחיות.
אני לא יכולה להזיז את גופי רק אישוני מרצדים בחולשה ימינה
שמאלה למעלה למטה, פרצופי נפוח ובוער
|
|
|
לאור המצב הקשה,
עלי לעמוד על
דקויות. לא
תימניה בכלל,
למרות שקל לה
יותר לכתוב את
זה, לא קוראים
לה [לת"ב] - מה
זה פה צבא?
זה שמאשר את
הסלוגנים על
קוצו של יוד,
כואב, אבל יש
המשך |
|
