|
במקום אחר, אך באותו הזמן, היא מעלעלת בספר הזוכה לליטוף מבטה
החולמני ולחיוך דקיק. במיטתה שהיא כה אוהבת חשה, כרגיל, בטוחה
יחסית. שמיכת הפוך, עטופת ציפית מלמלה צחורה, עוטפת את גופה
הצחור גם הוא, עד לקו כתפיה. שנים רבות חלפו והוא רחוק מהרהורי
נפשה.
|
באומת האהבות הנכזבות
נתכנסו כל התושבות
שכנה חדשה הצטרפה אל הדיירות
אהבה פורחת - מלאת אושר ונחת.
|
רואים שניסית... כתבת הרבה.
בחרת רק חומר שהיה כבר בשל.
למרות הסימפטיה לחדוות היצירה
הרשתי לעצמי לשרבט כמה שיפורים. נדרשים.
|
גם על עצמי לספר לא ידעתי
חושק בחיי נמלה עמלה
משאי אעמיס כנוע כמוה
עמו אשא ערירות כבירה
|
דרכים רבות הלכתי, חזרתי ברובן,
לא רוצה לחזור בזאת, רוצה להיות איתך.
|
אך הגוף השני נפחד מן הגוף הראשון
הוא עורך את חשבון הנפש ואתה מנחש
שוכח זוכר שהחשבון שלו שלך
|
כן, קצת נעלבתי, אני מודה
טוב, את יודעת איך זה להרגיש אבודה
נטולת רגש נשלחתי לדרכי
|
ושוב מתייצב בצד הלא נכון
של מאזני התקווה והעצב
צולח באדישות אל צלוחית מלנכולית
יודע שציפיות וחלומות
הם בזבוז של זמן.
|
אז אולי גם ישנה סיבה לשאינך רואה זאת
דבקה בעיוורונך ובו
|
הוא שיכול להאיר את אורך ולכבותו
יכול ולא יודע את שניתן לו,
|
שירת נביעה בודדה
מלווה אותי בדרך מדבר
|
זה הריח
ניחוח הפלאים
שחיוך בי מוצא
ואל תוך חלום אותי מעיר
|
בשתי מסרגותיה
היא תיצור חוף מבטחים
בו תניח את ראשה
ותעוף במרחבים
בעוצמה את שתי עיניה
מואר לו העולם
נארג לצליל וצבע, לרוח ומרקם
|
כבר חצי שנה אני סופר כוכבים
ערב ערב, סופר כוכבים.
מן המצע עליו אני שוכב ניתן לראות את כולם
אחד אחד, רואים את כולם.
|
כשעם הספר יורה מלים בשרשרת
גם היד עם הסכין, מסתבר, קצת מתפרפרת
|
פגשתי אתמול
את עברי כמראה
|
בא לי להגיד אבל אין לי מה
|
ריח של שרוף מעורר מחשבות קבור מתחת להר של אדם
עוד בניין הרוס מסתיר שרוך עם סיפור של חיים
ושאלה אחת עולה וניצחת - מה שתם בהכרח גם נשלם?
|
יום אחד זה מתברר, כשמשפט הווידוי הזה מגיע, בדיבור או במכתב,
מפתיע, אך גם מאשש את החשד שהקפדת לדחוק בתוך אנדרטת הכלים
בכיור
|
|
|
אם לאנשים לבנים
יש צל שחור, האם
לאנשים שחורים
יש צל לבן?
טיפש. |
|
