|
כמה פעמים חשבתם על מה שיש לכם? או מה שאין?
כמה פעמים רציתם להשיג אותו?
חשבתם שאם תשיגו אותו, יהיו לכם דברים חדשים להשיג
וכך בעצם, כולנו תקועים באותו מעגל קסם שלא נשבר אף
פעם, בעל רצון, ויכולת להשיג את הרצון ועוד רצון כך
נמשך עד אין סוף... שגם הוא, משהו לא ממש
מוגדר.....
הצבא כבר עבר, והמציאות השתנתה, כמו מצוף מותקף על
ידי אדוות הגלים, עולים, יורדים, עולים, יורדים, אבל
בסוף, נשארים באותו מקום.
רוצה לצלם, לכתוב, לספר, לחשוב, להתבונן מהצד,
להבין.
חלק מהיצירות הן הצלחה, חלקן, כשלון עז, אך היופי
הוא בעיני המתבונן.
יצירות מומלצות:
סיפורים ושירים:
נועה
שקיעה אחרונה
זר פרחים אדומים
מבט חודר
אני מאושר
צילומים:
בריכת כוכבים
כוכב נולד
ים יבשה
מראה עיניים
נמלה בשמש
ערפל ים
קפוא
קחוונים
השקדיה פורחת
שקיעה שבורה
לגעת
בצללים
DNA
אין אמת, יש רק תפיסה
עמודי התאורה הבינעירוניים חלפו באורות ניאון מוכרים, מאירים
פיצוציות פתוחות ועסקים סגורים אחרים, לא ציפיתי למשהו אחר.
צלילי המנוע החם הדהדו באוזניי באופן מוכר מאוד, הגלגלים
הסתובבו על כבישי העיר, שלטי הגבלות המהירות חלפו כלא היו...
|
איך מורידים בארץ שלג?
שיחות עם אלוהים למיניהם
|
בום! נשמעה יריה חזקה שהדהדה לאורכו ורוחבו של כל המשרד. "על
הברכיים, אמרתי!" הוא צעק אליי. ירדתי בחיפזון על הברכיים.
ביום רגיל הייתי נזהר כל כך שלא ללכלך את המכנסיים היקרות שלי,
שאפילו כשהייתי שותה קפה, הייתי שם מפית כדי לא ללכלך את
המכנסיים. אך כל זה לא ש
|
"חבל, פשוט חבל, לא מגיע לעולם לאבד אדם כזה", היא קראה, "אבל
אני מצאתי בו באותו הרגע משהו שלא מצאתי כל חיי אצל מישהו אחר,
התאהבתי, הוא היה האהבה של חיי."
כך היא קראה בהספד שכתבה לו
|
אני שוכב על מיטתי. על הבטן, ידי הן החוצץ היחיד בין צווארי
למזרן הקפיצים הרך.
כל גופי רדום, אני לא יכול להזיז שריר אחד בגופי, לפחות לא
מרצון.
|
"4. לפגוש נשיא של איזו מדינה
5. להגיע הכי רחוק שרק אפשר
6. לאמץ כלב או חתול
7. לעבוד ולהרוויח כראוי
8. להתאהב
9. ליצור חיים
10. לקחת חיים"
|
עמדנו די קרובים. מחכים. בכל רגע הייתה אמורה המוזיקה להתחיל
ואיתה גם ההנאה.
היא חלצה את נעליה ושמה אותם לידי.
|
שנאתי אותה. אך הדמעות זלגו בכמות שיכלה למלא את הכנרת.
בכיתי, ועוד קצת בכיתי ואחר כך בכיתי עוד הרבה.
"נועה מרגלית, חברתכם לכתה, נהרגה בנפילה מהקומה השניה", אמר
השוטר...
|
"תראי", הוא אמר בהיסוס קל, "אני לא יודע איך לבשר לך את
זה...", היא נדהמה.
|
כמה דקות לפני הצפירה.
מה עובר בראש? מה עושים?
|
מועדון. ערב עמוק. כל אחד שקוע במחשבותיו.
|
אני שוכב על מיטתי, עיניי סגורות, ידיי פרושות לצדדים.
איני צריך לראות אותך בשביל להרגיש אותך, לצפות בך.
|
הנהג התחיל לנסוע - לפתע, עצירה פתאומית, איזה טוסטוס החליט
שהוא צריך להכנס בול לפני האוטובוס ולהתחיל לנסוע בסללום.
כעבור כמה דק' - תסססס. שוב מקום חדש. ניחוחות חדשים. טעם שונה
לאוויר.
|
אין כמו לשבת ליד הים בשקיעה, להסתכל ולחשוב לעומק.
|
אני פרפר אבוד
מעופף בין הפרחים, בין הצבעים
מחפש אחרי משהו-מישהו
פרפר אחר, שיגרוף לי לעוף.
|
תקוות נועדו לטיפשים
ואני לא שונה מכל השאר
אני שוב עושה את אותה הטעות הטפשית
|
השקט נעלם
ואיתו הלכתי גם אני
|
רק 30 אגורות חסרו לו
ועכשיו הוא איננו
|
ידיים על ההגה, הלב ממשיך לדהור
אני ממשיך לנסוע, רוצה רק לא לזכור
אורות עוברים מהנתיב השני
אני סוגר את העיניים כלא מאמין
|
אם הייתי צולל, אז רק לתוך עומק שפתייך
אם הייתי רב חובל, הייתי מפליג רחוק רחוק ורק איתך
אם הייתי משוגע, כנראה שזה היה עם סיבה טובה
אם הייתי מתאבד, רק מתוך האהבה
|
גשם קליל, שמיים ריקים
מחשבות רחוקות על חיים אחרים
חיבוק חם ואוהב
|
חיכית לה,
חיכית לה ממש כמו למשיח
שכבת שם, בלי הרבה תנועה,
בלי בכי, בלי צחוק,
בלי שבריר של רגש שמובע על פניך החוורות
חיכית שם דומם, שוכב שם, לבד, בחושך
|
זר פרחים אדומים
עטוף בצלופן ירוק ולבן
מכה לך בניחוח של הרים
ואותם לא תריחי
|
היום יום הולדת, יום הולדת לשנינו
היום הוא היום בו יצאנו מאמנו
זמן קצר כל כך, רק לפני 25 שנים
הגענו אני ואתה, הופענו, זוג תאומים
|
יום יבוא ילד, וחייך יהיו כשל פרח יפה, תפרח, תנבל...
|
היא מסתכלת עלי דרך המים
הזכים, הפושרים, הצלולים.
היא רואה אותי בדיוק איך שבא לי,
רואה לי את הפנים.
|
היא מביטה אל הרקיע
מביטה אל עיני החשכה
האופק הנכסף והנכזב
מחכה לזריחה
|
צהרי היום
במסעדה ממול נשאר עוד מקום
מקום די נחמד, בפינת המעשנים
הכי טוב במסעדה, אנשים לא מבינים
|
לא מספיק להגיע אליהם,
להצמד אל החיים.
|
רק עוד רגע אחד ואני אהיה מאושר
|
אני זה אותו תפוח רקוב
מחכה לרגע שלי לפרוח שוב
אחרי שכולם הבשילו ונקטפו
אני מחכה לך פה, קטן ורטוב
|
הרגשתם פעם מאושרים?
כנראה שכן, אף יותר, בטוח שכן.
הרי כולנו היינו תינוקות, מוצצי פטמות, שותי חלב וחסרי דאגות.
היינו מאושרים...
כך זה נראה, האומנם?
|
יש בשקט אלמנט מאוד אישי. אתה יושב, איתו, בתוכו, אתה מאוד
לבד.
|
"תמה התקווה", "אין עוד תקווה", "הסוף הגיע" צעקו כותרות
העיתונים לקהל הקוראים השונים, הן בעברית והן באנגלית וברוסית.
"הסוף הגיע", כולם הבינו את זה.
|
מי הם חברים?
האם הם אלה שבודקים מה שלומך על בסיס יומי?
האם הם אלה שעבורם אתה כלי?
|
קרן אור היוצאת מעננים מראה את כוחו של הטבע
|
הגיטרה שלי במגוון פוזיציות
|
בניה מול שמיים..
אדם מול הטבע
עתיק מול חדש
|
פרפרים, סט צילום מסלובנים
|
אל הארכיון האישי (227 יצירות מאורכבות)
|
|
לא קל להית
איגואנה. כל
הזמן להוציא,
להחזיר את
הלשון. עכשיו
במיוחד קשה לי
כשיצאתי
מהאופנה. אולי
אני אכתוב סיפור
שאני כאילו בן
אדם.
על הסיפורים של
עין (שם בדוי) |
|
