|
יליד 87, מתל אביב.
הבעיה הכי גדולה עם בחורות כמו דיאנה, היא שאין להן שום מושג
עד כמה הן בלתי נסבלות - למעשה אף פעם גם אין להן הזדמנות
לשמוע את זה, כי פשוט אין שום סיכוי להשחיל לידן מילה.
|
ניסיתי לשאול אותו לגבי איילה ומה אנחנו אמורים לעשות אתה, אבל
הוא רק אמר שהכול יסתדר בסוף ואימא סיננה משהו על זה שאם לא
אהיה בשקט, הם יאכלו גם אותי. זה מפחיד אותי, מאז שראיתי מה
קרה לאיילה אני כבר באמת לא יודע מה ההורים שלי עלולים לעשות.
|
אני כבר לא בטוח מה 'באמת' כדאי לרכוש, איפה עדיף לשכור לכמה
חודשים, ולמה בכלל דווקא עדיף ליד האוניברסיטה אם יש שם כל-כך
הרבה רעש כבר בשבע וחצי בבוקר?
|
התרנגולים של משפחת כצמן, הכלב של משפחת חריף. בית העץ של
משפחת לרמן הרשים אותי במיוחד, אולי בגלל שלא דמה בשום אופן
לקראוונים האחרים. הנה, ליד הקרוואן של משפחת ארצי, פועלים
ערבים מקימים תשתיות סביב קרוואן חדש.
|
איך שעלו אליה היא הורידה ת'מעיל ותלתה אותו על הקולב ליד
הדלת, רבע שעה אחרי - הוא תלה אותה בין הזין שלו לבין הקיר עם
החלון, משנה מקצבים ומדי פעם תופס וזורק אותה על המיטה עם אנחה
כזאתי ארוכה, כאילו אין לו כוח להתחיל לזיין אותה מההתחלה
בתנוחה חדשה.
|
התקלח, צחצח ואפילו קצת התאפר.
הוא ידע שהוא אוהב אותה כמו שמחכים שנים לאהוב,
אבל לא ידע כמה הוא עתיד להתאכזב.
|
היא תרקוד מולי, תגניב מבט ותגנוב אותי. כל-כך ארצה לרקוד
איתה, אבל אני אפחד להתבלבל בצעדים.
|
הבוס רצה לשאול את דני אם אפשר יהיה לדחות את הפגישה האישית
ביניהם למחר ב- 7 בערב. הוא אמנם קבעו להיפגש ב- 9 בבוקר, אבל
נכנסה פגישת דירקטוריון בדיוק בשעה הזו, ופגישות עם
הדירקטוריון אי-אפשר להזיז. זה כרוך בהמון חוסר נעימות. סתם
כאב לב מיותר.
|
תומר שיקר. הוא כן שכח בכוונה. לאורך כל השנה האחרונה הוא עשה
המון טעויות כאלה בכוונה. הוא רצה להרגיז את מיכל ונהנה
מהעובדה שהריבים הקטנים שלהם היו מחולל הרגש המרכזי בקשר שלהם.
בו בזמן הוא כעס על עצמו ועליה ששום דבר לא היה מספיק רע
ומחורבן בשביל לגרום לאחד
|
הוא זורק אבנים מהגג לחניון שלמטה, יש המון אבנים קטנות שאפשר
לזרוק על הכל, אפילו על חתולים. עם הגדולות צריך להיזהר, אם זה
נופל על האוטו של מישהו אימא תקבל עוד מכות. הוא כבר לא יזרוק
היום אבנים גדולות...
|
תקופת שיא הגשמים תמיד העניקה לנחל זרימה חזקה במיוחד, וכמה
מהקשרים שנרקמו ביני לבין שאר ילדי המדרשה על גדותיו השוצפים
מלווים אותי עד היום.
|
תמיד חשבתי שהסיפורים שלנו, עזרו לו להתנחם בהסקס החד-גוני של
טלי ושלו, סקס שבא תמיד עם חיי הנישואין, גם אם אתה רואה את
אשתך רק פעם בחודש. "על מה אתה מדבר, גלעד?". "תגיד, אתה בכלל
אוהב את מיכל? למה אתה מדבר עליה ככה?". "כן, אני אוהב אותה.
מה הקשר אחי, אסור
|
"אז אתה עדיין אוהב אותה?"
"את מי?"
"לא יודעת, על מי חשבת?" אני מראה לה את הגחלים ואת הסלע, מביט
למעלה ומבין שהיא כמעט נעלמה. אני אומר לה שתעזוב, היא מסרבת
ובמקום זה מהדקת את האחיזה בדיוק כך שאוכל לשחרר אותה בעצמי.
|
את לא מענישה אף אחד
כשאת בורחת מפה לתוכך
|
צידוק זמני לקיום ממושך
כמו מכור שאיבד את מנת הסם
|
שתי נפשות צועדות לאורך השביל התלול שניצב
אל מול נוף של זריחה שכולה זהב
|
איש ירוק מנקה לכלוך צהוב ולוקח כלי שחור
מבריק את המבריק ומכהה את התחושות
דמעה כחולה הוא מנגב, רק לא לבכות
אישה סגולה מחכה לו ותזכור
|
אני אוהב אותך. מזל שיש לצידי אנשים כמותך. אתה היחיד, האחד,
תמיד היית שם בשבילי. אל תהיה מאושר, כי כשאתה מאושר אתה נעלם.
אני רוצה שיכאב לך, כי אנשים כואבים באים אלי. אני מקשיב
לכולם, לכולם ידעתי להעניק נחמה, פרט לעצמי.
|
שזה מה שנהדר בחיים האלה, שהכל זמני. והזמניות הזו נותנת לנו
כל כך הרבה הזדמנויות לחוות את הקסם שבפעם הראשונה ובפעם
האחרונה של דברים - למשל, לא תהיה עוד פעם ראשונה בה תקראו את
הטקסט הזה, אבל לא משנה כמה פעמים עוד תחזרו אליו, אחת מהן
תהיה לבסוף האחרונה.
|
רק טניה ואני ילדים טובים. יושבים מול המסך ובוהים בתמונות
שלושה מגה פיקסל עם זום נוראי. השחקנים אפילו לא היו דוגמנים
בעברם.
|
הוא יכול להחזיק אותי רק לחמש שניות ואז לתת לי לרחף אבוד
בחלל, זה שווה את זה. רק שלא ידרכו עלי בטעות, או ידביקו אותי
בצלוטייפ לתקרה, או ישתפו אותי בתחרות ניפוחים.
|
פתאום הוא השתתק לרגע, כאילו כדי לחשוב, אבל אני ידעתי שהוא לא
באמת חושב על משהו, הוא סתם מעביר את הזמן כדי שאח"כ תהייה לו
עוד סיבה לבכות - הרי העובדה שאתה מבזבז את הזמן שלך היא
לחלוטין סיבה מוצדקת להיות עצוב.
|
איזה משוגע אני. אני מסתכל על עצמי במראה, וצוחק. על עצמי.
עליך. עבר הרבה זמן. אני בן 23 ומזדקן. סוטר לעצמי בפנים, שוטף
במים חמים ומשפשף את העיניים. אני שואל את עצמי אם אני מרוצה
ממה שאני רואה מולי, ואין תשובה. אני מפחד לענות.
|
אני מניח זרוע על כתפה, אנחנו מושכים את השמיכה מעל לראש,
מחככים פיות רטובים, מלקקים זה את זה כמו חתולים. אני מלטף לה
את הפנים, רואה איך העיניים שלה נסגרות לאט, נותן עוד מבט
בפנים שלה.
|
אני לוטף לה נשיקות רכות על המצח, כמה חלשות ומהירות, ואחת
חזקה. הידיים עוזבות ונפרסות לחיבוק גדול.
|
זה תמיד תופס אותך ברגע שאתה הכי לא מוכן אליו.
|
הוא נכנס לפאב. נותן לקרני השמש לחמם את ליבו מבפנים. מרגיש את
תאורת האולטרה העמומה מסנוורת אותו מעט, הוא צועד על הרצפה
הדביקה. מרגיש את הרוח חובטת בפניו, מקשה על הצעידה.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
