|
באתי, ראיתי, כתבתי.
למי אכפת מה אמא מרשה לי להגיד? מטומטם, מטומטם, מטומטם! נו
דיי, אל תבכה. זה היה בצחוק. מה אתה נעלב מכל דבר? בוא, אל
תבכה. אני ממש מצטער. יופי. רואה? היה כזה קשה להפסיק? חתיכת
ילד קטן ומעצבן. מה אתה בוכה שוב?
|
היה זה בוקר סתווי, העלים הצהובים נפלו מענפי העצים הגבוהים.
הוא התיישב תחת אחד מאותם עצים, אפילו לא מזיז את העלים שנשרו
ממקום ישיבתו. עבר זמן רב מאז התיישב לאחרונה, וזמן רב עוד
יותר מאז התיישב מתחת לצל, או חצי צל במקרה הזה, שכן...
|
בלילה ההוא אזכור את הכל,
כל מה שהיה
|
מומלץ להתחיל דברים,
לסיים מותר.
|
אם הגיג תעה בדרכו,
ומצא את
|
אם עוצמים חזק את העיניים,
לא רואים דבר.
|
ברכבת האחרונה,
אני שואל את אמא,
לאן אנחנו נוסעים.
|
לא עוד מרדפי סרק בכיוון אהבת אמת.
לא עוד מחצית ספסל מיוסרת, הממתינה לגואלה.
סוף למשחקים הבלתי נפסקים.
אמרו לא לאהבה.
|
חבוקה בזרועות אחר,
מטורפת על כל הראש.
|
העייף הייתי,
או שמא, סתם כך, עצוב?
|
הזמן אץ ומזדחל,
שנה, שנייה, חולפות בן רגע.
הסתיו חלף בהרף עין,
ובהינד עפעף עלה נושר.
|
מחשבותיי בשתיקה רועמת,
צועקות לגופי לנוע.
|
מתפארים בסיפורי גבורה,
כיצד היחיד ניצח.
מעצימים סיפורי חולשה,
כיצד הרבים הפסידו.
|
פועל בעקבות יצר החיים,
פועל בעקבות יצר האנושיות.
|
לאט.
לאט.
לאט.
ובסבלנות.
הכול יקרה לבד.
|
לזלול, לאכול,
לעתים גם לשתות.
לרוקן צלחות אחר צלחות.
רק זאת
רוצה אני לעשות.
|
|
|
אם אין אני לי?
מי לי?
יצחק רבין |
|
