|
רק את ידעת בעינייך לפתות ורק אני ידעתי לזהות,
כשטיפות מרות מעינייך זלגו את נשמתי וליבי הן פצעו,
אותן אספתי עם שפתותיי לוגם מהרעל מוכן לוותר על חיי,
ולעיתים נשמנו כאחד ולעיתים נדמה היה לי כי הייתי לבד.
|
|
|
יש דברים
שהשתיקה יפה
להם!
שאול מהמוסד,
שתקן, תתרן,
נהנתן ומבקש
לשמור על השקט |
|
