|
גיא דיין, יליד 82, גר בתל אביב.
"סימפטי..." - סרג'יו קונסטנזה, פילוסוף.
נכנסתי למקלחת רותחת. חיטאתי היטב את כל האיברים, לכבודה,
ולרגע אחד, כשסיבנתי את אזניי, הצלחתי לא לחשוב.
|
אני והחבר'ה שלי החלטנו לברוח, להקדים את האסון הבא, שעל פי
מערכת הניקוז הקלוקלת של תל אביב, סביר מאוד להניח שיתקיף
בצורת גשם בלתי פוסק בסגנון תיבת נח. כך לפחות ניבאנו בתבונה
של מהנדסי ערים בכירים בעלי ניסיון עתיר שנים.
|
הנה ציפי יוצאת מחדר המורים ואומרת לנו בשקט להיות בשקט. היא
נראית עצובה. אם היא לא הייתה נראית עצובה, לא היינו שותקים
בבת אחת, כמו שעשינו.
|
כן, עצוב לי ומצחיק לי, הרהרתי לעצמי בזמן ההפסקה בין המערכות,
בין יניקה ליניקה מהסיגרייה.
|
הוא חונק את זרימת המים הדקיקה עם ידו השמאלית בעוד ידו הימנית
משמשת אותו כדי לחתוך כמה ריבועים מגליל נייר הטואלט המעוטר
בתבליטי דובונים מלבבים - תוך כך הוא מחשיב עצמו כטייס קרב
השולט בקוק פיט שלו ביד רמה
|
בזרימה הזאת, סוף כל סוף אני מבין את חוק הכלים השלובים.
בשכיבה הזאת, אני מבין למה אנו כל היום עומדים.
|
חנות קטנה ולא מטריפה. קומפקטית, נכנסת בקלות לכיס הלא מנוצל
של הכסף הקטן בג'ינס שלי. מרופטת, מעופשת, מיובשת, מאובקת,
מנופטלת להחריד.
|
בואי נתקלח, אחרי הים
נפתח חלון קטן, לבריזה קצת שונה
בואי נתקלח, ונשטוף את תלאות הים
|
ככלות הכל עצמי נכנע לטבע
נסחף עם הזרם הבלתי נמנע אל בין חמוקייך
נכנס תחת כנפך, טובע בעגלגלות בשרך
|
ובבטנו של הקטנטן מהקייטנה
השוקו עם לחמניה יוצר כאבים תכופים
|
אפלות קודרת משתלטת
קירות בטון קרים
קרירות פושטת מפרקת
את כל הרהיטים
|
בין בידיון לממשות מתרוצץ לו דיאלוג מרנין
מה מקדונלד הליצן חושב על מצב החסה בג'נין
איך נפיל את החומה, איך זאב יגור עם כבש
אין מנוס מחתימה, איזה מלך שמעון שבס
|
וברבות הימים, תיווכח לגלות כי זו אכן חובתך המוסרית וזכותך
הבסיסית.
ותדע כי בלעדי חובה וזכות זו - הנך מיותם, מחשבותיך נבובות עד
סתמיות וערכך הוא אפס לא עגול.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אני במטריקס
מגיל שנתיים
אנונימית |
|
