|
t_3gs
 
היא אמרה שאם אשאל, הכל יהיה פתוח,
האוויר ישא אותך כמו סביון נישא ברוח.
זה נראה כל כך ברור, סגור אולי טעות,
אבל מוזר, לאט איבדתי, את גברת המהות.
|
הזמן הוא מין טיסה, ללא מקום ומטרה,
תחרות בין ילדים, בלי פרס או מתנה.
כמו טעם מתוק שהופך לטפל,
או אהבה שהסתימה לאט, יותר מדי מהר.
|
הרעל זרם לעורקיו של הנחל,
אל ליבו של הצדק רווי התקווה.
לאחר התקווה באה השלכת, החורף,
אך אחרי החורף תפוג הפריחה.
|
אני מתגעגע מגע השפתיים,
היד הרכה הליטוף המוזר,
תחושת האושר שידעת לתת,
נוגע באבן ומרגיש כתם דם, שותת .
|
מפסגות ההרים של קניוני הסכסוך,
אל מפרצי השנאה וסדקי החברה.
ניצבת ולא מוצאת את מה שחיפשה,
לבנה, בודדה, עם דמעה בעיניה.
|
מתגעגע שוב למנגינה ששמעתי,
כמו אז בחוף האפור.
שחייכת אליי, ומבלי שידעתי,
הזזת את הזמן לאחור.
|
תקווה, מלחמה, עצב או שמחה,
תמימות של רעיון, הזדמנות, מחשבה.
אין למהר, לאלתר, לוותר,
מחשבה טובה תמיד, בראש תשאר
|
אסתכן לי במראה ירח,
על אדמת בוץ, ספוגת כאבים.
גרגירי כורכר כתל מלאכים,
התראו את נטיעת העצים.
|
שתלתי פרח בגינה,
נקטפה נשמתי כשהלכת בשתיקה.
נשרפה הפריחה האביב לא חזר,
הלכת לא הלכת הכל הפך לאפר.
|
|
|
לו צריחים לטט
לילדים כתנים
לחטוב בבמה
כדשה!
ילדה גדולה עם
חזון |
|
