|
נוגע בשלכת אל מול עלים נושרים,
בכל פעם שאת הולכת חלקים מתפוררים
|
הלב שבי רוקד בה,
קופידון אל תירה בי חץ!
אני יודע איך זה יבוא בי,
כשבמוחי היא תתרוצץ.
|
בכניסה לעולם אוטופי ומטורף,
מוצא את עצמי, די חשוף.
כמו ילד קטן בעור של קרנף,
עם לב מרוסק ושרוף.
|
מתבונן על עצמי בראי ובקושי מזהה,
הדמות אותה דמות אבל הכול נהיה כהה.
ייסורי מצפון שמהם ברחתי התחילו לעלות,
נזכר במה שהיא אמרה לי בסערת הרגשות.
|
ואין לך סיפוק מעצמך,ו
אין לך כוח לאבד.
דברים קיימים, לא נמצאים,
דברים שאינם, כל כך חסרים.
|
אם מילים לא נוגעות בך? מה מרעיד לך את הלב?
החומה שבנית לך, שומרת רק מכאב?
ומה עם כל החוויות? הריגושים שבמגע?
תני ללב שבך להיות קצת משוגע.
|
ואני הבטתי במודעות הדבוקות על עמודים,
באותיות שחורות גדולות, שחותכות עמוק בפנים.
בן עשרים ואחת, הילד שלא הספיק לגדול ,
התמוטטתי כשראיתי איך טמנו אותך בחול.
|
אם אני נשארתי ילד ,
שבה עוד מאוהב
|
רחוקים מעצבות, הדמיונות המתוקים
והחזיונות עודם מתקתקים
|
ומרוב שדאגת שאצא נורמלי,
הפכת אותי למשוגע.
בקרירות את אמרת שאנחנו אוהבים
אבל אפשר למות גם מאהבה.
|
רץ עירום אל מול שקיעה ,
מצייר את הגלים.
מרחק עצום מנגיעה ,
מפסל לך עוד פנים.
|
כי ילדה קטנה שוכבת,
מסוממת, מכורה לחלומות,
מתי היא תתעורר,
ותצא מכל ההזיות?!
|
את נוגעת בי, בעצם,
אני רועד ודי נירגש.
דימעה שוחקת עצב.
פסים על פניי, אני חלש.
|
ואת ואת הגבת , ביתר אדישות .
הקרירות שלך יכולה להרוג אפילו חתול .
|
ולכל אהובתיי,
אני מקים בליבי מצבות.
|
כי כלום לא משתווה לך כאן
לא משתפר גם עם הזמן
כלום גם לא דומה לך
כלום לא משתווה לך
|
עכשיו שאני יושב,
חזק על הכיסא.
אחרי שההיא הלכה,
אני מרגיש את זה
|
ולא אדע אותך אף פעם
כי את כמו רז לי בנפשך
וטללי שימחה נוברים בך, פעם אחר בך,
בניסיון להמתיק את מעיין דיכאונך.
|
לדעת לאהוב
להישבע לעולמים
לגעת ולכאוב
האנשים הם רמאים.
|
לגעת בתבל, בהרים ובגבעות
לגעת מבלי לחשוש
לגעת בלי לבכות
|
ושכולם ילכו לעזאזל,
אני אגע, אני אגע,
אגע בך בתבל.
|
ובכיתי בתוכי את הבכי שלי,
במילים הכתובות על נייר.
אני כל כך מצטער וכואב אותך אחי,
ועכשיו זה כל כך מאוחר
|
מסומם, חצי שפוי, ממלמל הזוי את שמך,
אסור, כבול, שבוי, לנפלאות שבתוכך
|
ואת אקדח של געגוע ,
או של רגש מנופץ
|
ואני סוגד לך, אני סוגד לך,
כי את יצור שמיימי מופלא.
אני סוגד לך, אני סוגד לך,
כי את מלמול של כל תפילה.
|
תהיי אחת מסופקת ממגעים מזדמנים,
תחקרי איתי יחד בנות ובנים.
נגיעות מטריפות אנשים ללא שם,
מסע אישי, מסע נפשי, רושם ורושם
|
שמספרים אותו בשניים,
והסוף כלל לא נכתב.
פתקים קטנים פזורים בחדר,
מאוהב, מאוהב, מאוהב.
|
מתיישב בפרצוף חצי כנוע ,
מחפש את הדרכים לרגש את לבך.
אני דופק את הדברים אכול בלוע,
ואז מתפלא כשאני לא לצידך.
|
ואהבנו כמו אש לא נגמרת
לא נכלית, ובוערת לעד.
לא רצינו לדעת אחרת.
חוץ משנינו, רק שנינו לבד.
|
מתבונן בהשתקפות דרך המראה המעוותת,
לא מזהה את הדמות, זה אני: פני צלקת
|
ניסיתי לפרוץ אלייך דרך כולם, אך לא פרצתי דרך עצמי
ואיך אהיה שלם איתך, כשאני לא שלם איתי ?
|
והאם האנשים ילכו עם דמעות בעיניים ?
בצעדת הפרידה האחרונה, מחובקים מחזיקים אחד את השני.
ויזלגו באמצע הקיץ גשמים מהשמיים ,
דמעות של מלאכים , שיכאבו אותי.
|
יותר גשם וזה לא חורף,
אז חממי אותי בלב.
לטפי אותי בעורף,
מחקי צרחה, מיחקי כאב.
|
נדמה שבעולם הזה, הכול נהיה אכזר,
קוראים לי דוד, אבל זה לא העיקר.
חולץ את הנעליים, מכבד מקומות קדושים,
עוצם את העיניים, אבל הנביאים לא מתרגשים.
|
ואת מרקדת על קבר המת ,
עד שנופלת ושוב פוחדת לתת,
את הלב הפצוע הרי גם את חתוכה,
לא מאמינה לרגוע
|
שנינו כאחד כמו גלים סוחפים בים,
את יוצרת בתוכי התהוות של עוד עולם.
שנינו כאחד מאדירים טירוף בלב,
את גורמת לי לחדול לפחד מלהתאהב.
|
ומי אני? איש הצדק? איש המלחמה?
כל מילה הנאמרת כמו מומרת למהלומה.
אני ים של מילים חדות חותכות כמו סכין,
האם אנחנו שנינו שתי דמויות,
מבוססי מגע ומין?
|
דברים אשר רציתי לומר לך,
היו כל כך מופלאים.
כמו סירות מפליגות לעבר שקיעות,
על גבי מים סוערים.
|
לחשי באוזניי משאלותייך לא תצטרכי עוד לבקש.
אני אלמד אותך לחוות רעד, וללהוט מלהתרגש.
|
לגעת בשמש ללטף את הכוכבים,
לאהוב את הנצח, תמיד אוהבים
|
והם אומרים : " שוב הוא בא ,
לטשטש את העקבות"
|
והם צוחקים הם צוחקים
בה משחקים בה משחקים
והיא בובה של משחקים
ומסביבה כל הקופים
|
|
|
אבא, במבה,
אנציקלופדיה,
אבעבועות רוח,
סוציו-אקונומיקה,
אשורבניפל,
שוקולד מנטה
מסטיק, זאב
רווח, רווח בין
השיניים, תביאי
לי את הקפה עם
שניים סוכר,
סליחה איפה אני
מחזירה את
הקיטבג, אני
חושבת שאני
בהריון, היי אבא
מי זאת האישה
הזאת שכל הזמן
מסתובבת לנו
בבית, אמא.
(נוי-נוי, כיום
בת 20, מציגה
חלק מרשימת
המילים שלמדה
להגיד לפני
"אמא", מה
שבהחלט יכול
להסביר איך היא
ואמא יודית נהיו
כאלה צ'ילבות!) |
|
