|
נולד בקרואטיה בשנת 1966 (מה שהופך אותו-אותי לזקן
משהו). התחיל לכתוב בגיל 14 בקרואטית, וצבר רזומה
משו-משו בתחום, אבל מעל במה זו החליט לפרסם רק כמה
קטעים נסיוניים בצירוף עם המובחרות בעבודותיו
("שיעור בקונספירציה" הוא בעצם תרגום חופשי לסיפור
שנכתב בקרואטית לפני שנים רבות רבות). מי יתן ולא
תוכלו להבדיל בין שני הסוגים.
בנקאי במקצועו, אך את רוב זמנו מבלה בשני תחביביו-
נגינה קלאסית בגיטרה וכתיבת אגדות.
בראיון שנתן לפני כמה שנים טען כי "אגדות הן הצורה
הטהורה ביותר של סיפורת. אגדה טובה היא כמו חלום
באמצע היום". והוא דבק בדעה זו באדיקות. "אם אוכל,"
אמר, "לבלות את כל הימים שלי בחלימת חלומות, אזי
אשיג אושר עילאי. זו וזוהי בלבד, היא תקוותי".
יש חדרים שמקומם הטבעי בחושך. החדר הזה נראה כמו המקום שאליו
ילך חסר בית שירד לביוב כדי להסתתר מהקור הניו יורקי כדי להגיד
לעצמו - היי, יכל להיות יותר גרוע. הרצפה נראתה כאילו סנטה של
הצואה בא לבקר בלילה, ומישהו בבית הזה היה ילד טוב במיוחד.
|
לפעמים קורה שאני חולם בהקיץ. זה קורה לכולם. אני מביט בקיר
הלבן, ונותן לדמיון לרוץ חופשי. אני לא יודע אם באמת ראיתי את
השעון השחור הקטן, המיושן. יכול מאוד להיות שהבטתי בקיר שומם.
אבל אני כן זוכר במדויק את השעה עליה הורה...
|
בימי שני הוא היה חייב לכתוב. בפעם האחרונה שהוא לא כתב ביום
שני, אביו מת. הוא אמנם לא ידע אז, איש לא אמר לו, אבל זה לא
משנה את התוצאה, אביו מת. מעולם לא סלח לעצמו על כך.
|
כשסיים, שאל אותה כמה היא רוצה בשביל התפקיד הזה, והיא פשוט
אמרה "לא, לא", תוך שהיא מנענעת את ראשה ורגליה נסוגות אחורה,
כאילו מעצמן.
|
היא יצאה לטיול ברחוב העקלקל, עמודי החשמל רוקדים סביבה מחול
מלא רגש, כמו שעון קוקיה שתוכנת לפעול לפי צעדיה, כמו רכבת
הרים שמתקרבת ומתרחקת, נוגעת-לא נוגעת בעורה הכסוף
|
ידוע שדברים הם לא כפי שהם נראים. וכזה הוא גם המקרה הזה.
בבוקר יום ראשון טיפסו שני גברים ערניים ובעצם עדיין לא עייפים
על עמוד בשדרות נאות במיוחד במזרח עיר נפלאה במדינה דוברת
אנגלית .
בעוד אנשים עוברים מימינם אל שמאלם ולהפך על הכביש החצי-סואן
עסקו...
|
כשהמסך השחור מתחיל לרדת, מוקרנות עליו תמונות. עולה לי תמונה
של גבר ואישה שוכבים במיטה. הוא שוכב על צידו השמאלי, היא על
ימינה. זרוע ימין שלו מקיפה את כתפה, ומתחתיה ידה השמאלית
מונחת על מותנו. עיניהם מביטות זוג ברעהו, ואחר פונות למקומות
אחרים.
|
אני רוצה לספר לכם אתוס מטורף שמתרחש בעיר אפלה דוברת שפה זרה,
ויש בו בתי קפה שמתפוצצים (כלומר אחד, שלא יישחק), ובסופו יש
מרדף מכוניות ויש באמצע אישה חמודה כזאת עם שיער כתום והיא בת
עשרים והמפתח לתעלומה טמון בה.
|
שש שנים עברו מאז שנטשתי אותך. רק עכשיו אני יכול לקרוא לדבר
שעשיתי בשמו האמיתי - נטישה. היית אז בת אחת-עשרה, ואני השארתי
אותך לבד בעולם מלא רוע, ללא איש שיהיה לו אכפת ממך, או לך
ממנו.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
אומרים לי שאני
מאכזב!, אני
מאכזב? אני???
הבעיה היא בכם
ובציפיות שאתם
מגדלים!
יוסי עמוס חזה. |
|
