|
מחשבאי שכותב שירים.
או אולי משורר שכותב תוכנה?
ורק לה אין גבולות
לא אוויר ולא מים
את כנפיה תפרוש -
תישק לשמיים.
רק לה אין גבולות
צל חיוך על שפתיה
רק לה אין גבולות
ואין איש יודע.
|
בְּיֶלוֹסְטוֹן
קְלִיפַּת הָאֲדָמָה דַּקָּה.
הַמַאגְמָה הַלּוֹהֵטֵת בַּתְּהוֹם
פּוֹרֶצֶת מִדֵּי כַּמָּה עִדָּנִים
וּבְאַלִּימוּת שֶׁאֵין לָהּ שִׁעוּר
מְשַׁנָּה אֶת הַנּוֹף לָנֶצַח.
בֵּין לְבֵין
רוֹחֶשֶׁת הַסַּכָּנָה
תַּחַת הַקַלְדֶּרָה.
|
הַיְּלָדִים נִדְמִים לְגַז:
מְמַלְּאִים כָּל נֶפַח,
נַעֲנִים לְלֹא תַּרְעֹמֶת
לְשִׁינּוּי בְּצוּרָתָם.
הֵם נָעִים בֶּחָפְשִׁיּוּת,
לְלֹא הֶפְסֵק, לְכָל כִּוּוּן
נֶעֱצָרִים רַק בְּדְּפָנוֹת הַכְּלִי
וּבִתְמִימוּת
נוֹטְלִים לָהֶם אֶת תַּבְנִיתוֹ.
|
צִיפּוֹרשְׁחוֹר שרה בחצות הליל
פרוש כנף שבורה ועוף אל-על
לְמָּד את זה
חיכית כל חייך רק לרגע שכזה
|
על קירות המערה אני חורט סימנים
מצפין נבואות לדורות אחרונים
כמו חרטום מן העתיד, אמן המסרונים -
אני משורר ריגשונים.
|
אני מנהל אתך
שיחות בראש
אני אומר לך את הכל
במדויק
אני חד ומושחז
קולע אל השערה
ולא מחטיא
ואת -
פיך פעור במקצת
ונשימתך מהירה
ועינייך נוטפות
אהבה
|
בטיסה צפונה מחליפים מקבצי הכתמים הכחולים על הקרקע את צבעם
ללבן ואת מרקמם המנצנץ לקרח אטום. ככל שמצפין המטוס הולכים
הטלאים הלבנים וגדלים והחום הירקרק של הטונדרה נדחק, מצטמצם
ולבסוף נעלם.
מהצד השני של ממלכת הקרח הצפונית מופיעה לבסוף סין.
|
על קירות המערה אני חורט סימנים
מצפין נבואות לדורות אחרונים
כמו חרטום מן העתיד, אמן המסרונים -
אני משורר ריגשונים.
|
|
|
אתם יודעים
שאתמול הצלחתי
למנוע אונס??
התאפקתי! |
|
