|
אני מרגישה אותו מתבשל, מתערבל, מתחמם, נבנה לי בתוך הראש. אני
חשה מין עצירות שכזאת ואני מנסה ומנסה ללחוץ ולדחוף שיצא,
שיעבור ויחלוף על פני מיתרי הקול ויצא דרך הפה, או מהעיניים,
רק שיצא.
|
זה לא שחסר לי טאקט אבל הוא פשוט הסתובב והלך לו... אז אני
שותקת, תוהה לאן כל הציניות שלי הלכה. בפעם הראשונה בחיים שלי
לא היה לי מה להגיד.
|
נחיתה זה דבר מצוין, להרגיש את החבטה באדמה בכל עצב ועצב
בגופך, מן הבטחה צורמת שהנה תם הסבל ולא תיפול יותר, ומדוע שלא
תיפול יותר? הרי שכל מטרת הנפילה הייתה להגיע לקרקע מוצקה,
לקום, להתהלך, לחיות וליפול שוב.
|
מלאך שחור, איזה שילוב מוזר זה, אני יודע... אבל זה מה שאני,
אני חושב, פשוט מסביבי כולם לבנים ורק אני שחור אז אני חושב
שככה אמורים לקרוא לי.
|
יופי חמודה, אז עכשיו כששברנו את המראה אנחנו אוהבים את עצמנו?
הפרצוף השנוא הזה שראית שם תמיד נעלם-התפוגג? העיקר שיש לך
פתרונות להכול, גברת פוטנציאל עצום ורב-תחומי, העיקר שאת
מרגישה יותר טוב.
|
אלוהים לוקח
אלוהים מסטול
אלוהים פיקח
|
כשפשוט לא מוצאים נייר טואלט!
אז ורק אז אתה באמת מבין
כמה חסרי תועלת החיים אלה...
כי אתה תחפש ותחפש ולא תפסיק,
|
"אני רוצה שמישהו יצליח לאהוב אותי", אמרתי בעיניים יבשות,
"אתה יודע מה, שלא יאהב, שלפחות יחבב. מישהו שכשהוא יראה אותי
יעלה חיוך, לא, לא, שביב קטן של חיוך יספיק או לפחות מחשבה
טובה. אתה יודע מה, אני אסתפק במחשבה טובה."
|
זה טבעי? (תוהה) האם ההצטמקות הפנימית הזו צריכה להיבדק?
(מרחיבה) האם הגליל הפנימי שמאבד מקוטרו בכל פעם שתקווה קטנה
מנסה למצוא את דרכה אל ליבו, הוא עניין הדורש טיפול? (אכן,
הייתה יכולה להימצא מטאפורה מתוחכמת ועמוקה יותר)
|
המשכתי לדבר אל עצמי. פתאום אני קולטת מאחורי מישהו צוחק, לא
יאמן... תראו מי הגיע, חניבעל בכבודו ובעצמו "נו.. טל, מה יש
לך בשבילי היום?"
|
וככה זה התחיל, הוא רצה צלוטייפ, אני רציתי סטוץ, כמו כל
ההתחלות, הכל היה פשוט מושלם. עד ש...
|
אל הארכיון האישי (13 יצירות מאורכבות)
|
|
המשך צפייה
מהנה.
פר-סו-מות
התסריט לעונה
השנייה של ערוץ
2. |
|
