|
נפשו לא ידעה דבר פרט אושר ולעיתים קיווה שאבא לא יבוא לעולם
כדי שיוכל להמשיך להתחכך בחיקה. הוא ידע שזה לא יפה לחשוב ככה
על אבא, אבל כל-כך היה לו נעים.
|
בכביש יש הרבה קופסאות וכולן מקשיבות לכבשה שפעם מסמיקה ופעם
עומדת להקיא: אדום - לעצור, ירוק - ניתן לנסוע. אני עולה על
העיקרון הזה תוך דקה וחצי, קצת באיחור, אני מודה, וכמעט פותח
קופסת שימורים אחת. מזל ששנינו שונאים סרדינים.
|
השקט העירוני הוא שקט מיוחד ומסתורי. הוא מורכב מעשרות נעלי
עקב מקישות על המדרכה הלחה, מהגשם המטפטף על הפס הצהוב של
הכביש השחור, מכוניות דוהרות מצד אחד של העיר לצידה האחר, ואלה
שכבר ראו מה יש שם דוהרים בחזרה לצד השני של העיר
|
השתקפות צלולה באחד
פנים עכורות באחר
|
אורז את צידתי ומניח על הצד
מבתק מוט קהה מסיקוסו ואוחז ביד נוקשה.
|
בשקט בשקט
נכנס לי לתודעה
צבעי הנוף קופצים לעיני
נחל כחול זורם על צלע הר
|
גם הדברים החשובים הסמויים מין העין
המקבלים
נופך ירוק
גלויים ולמעשה די טיפשיים
|
גם הדברים החשובים הסמויים מין העין
המקבלים
נופך ירוק
גלויים ולמעשה די טיפשיים
|
ע צ ם ה י ד י ע ה ש ל ה ל ב ד
ג ו נ ז ת א ת ר ע י ו ן ה ב ל ב ד
|
הוא מספר לי כמה את יפה
וכמה רחוקה
ובערב מה את עושה
ועל איילת השחר חברתן
ועל פרחי היקינטון גם
|
הופכים את הכסאות מסנוורים אותי שמשות רצות ילדות
קטנות
|
אך לא נגעתי באחרת. גם לא ברגעים הקשים
באמת - אלה שהרגשתי בהם טוב.
ואת הכרת אותי, תמיד הייתי סדיסט.
|
אין בו בירוק אלא להבליט את האובייקט.
רקע לנושא.
שלאט לאט יקבל פה נופך.
שמימיות, ניתן אף לומר, שכן כולה עוטה כחול.
|
ואולי
ידע מורי,
כולם נשא הרוח, כולם סחף האור
|
ובסלוני על הקיר
לפתע נגלה אלי
הודי זעיר
|
אני שכוב על מיטה
על שפתיי אין חיוך
אין עלי דמעה
|
כמו בכל לילה
המים הזורמים בביבים
עולים על גדותם
|
כשתבוא לא אבקש על עוד חומת אבנים להלך
כשתבוא לא אתעכב להביט על המרחבים
|
לדעת.
התחלתי
עובר בין כל תחנות האוטובוס אותם
|
ברגע קטן עזבתיך
וברחמים גדולים אקבצן
|
שלחנו אותך למושב זקנים
ואת
כמו ילדה קטנה
ההולכת אל הגן
פחדת להשאר לבד
|
|
|
מי שמביט בי
מאחור לא יודע
מי אני
אחת שהביטה
מאחור. |
|
