|
וכו' וכו'
הרחובות היום ריקים מבדרך כלל, העיר רחוצה ויפה, "לא פלא",
חושב לעצמו דיוויד "כבר איננו מתעכבים בשביל להשאיר חותם",
אתמול היה גראפיטי בצד הכביש "החיים בעלייה" - היום כבר אין,
דיוויד נזכר בחיוך.
|
השדים מתחת למיטה הם רק בראש שלך.
מה שבוודאי גורם לכל העסק להיות רק עוד יותר מפחיד.
|
לדייק
בבואך לכתוב שירה רוסית עליך לדייק
|
אנשי האלפיון העליון שותים מיץ פטל
בכוסות של יין.
הם אוכלים חרא
רק במסעדת יוקרה.
ורק מהוודקה הכי יקרה
הם מרשים לעצמם -
להקיא את הנשמה.
|
שלטים בניאון מציעים לי שלל הצעות מגונות,
אני מתפתה להשיב בחיוב.
|
אל תקונני בת אדם
על גן העדן בו אינך רצויה מטעמים מובנים
צו ההרחקה מטעם אגודת הנרקוטים בעלי הזיקה הישירה
לעד יסגור בפניך דלתות
כמספר הסינפסות שיפתח
|
"משי זהב יהיה לך לכסות, לא לבגד"
|
כבר שנתיים שלא לבשת את השמלה השחורה עם המחשוף.
את אומרת ששחור זה מרזה.
|
את עומדת מולי בעירום
מציגה את גופך לעיני.
|
אולי אנחנו בכלל על פלנטה אחרת
|
הולכים רק בקוים,
לא מתקרבים אל הקצה.
עובדים לאט,
נחים הרבה.
|
פעם, בשעה ששטפתי כלים, ניגש אליי דודו וביקש ממני שאעשה
בעבורו דבר מה שדרש ממני הרבה מאוד זמן ומאמץ. מכיוון שהייתי
עסוק למדי ולא הייתי מעוניין במשימה שהוא הטיל עליי עניתי לו
ש"אין לי זמן". דודו השיב לי ש"אין כזה דבר 'זמן', זמן זה משהו
שאנשים המציאו".
|
אלכסנדר (מתנדנד ושר): תן הירח בתוך כף ידי
(מניח את העששית בצדה הימני של הבמה)
מילר (מצטרף לשירה): תן במחבת שתי ביצים!
(מניח את העששית על יד הקוביה)
אלכסנדר: אני מטומטם ואת כאן איתי
מילר: יחדיו נהיה מטומטמים!
|
אלכסנדר: אבל אנחנו יודעים לכתוב!
מילר: וקוף ידע לקלף בננה בעזרת רגליו.
אלכסנדר: אתה ציני!
מילר: אני אדם משכיל, המעמד מחייב.
|
מילר: כלום אינך רואה שני מליון הודים רעבים מאחוריך?
(אלכסנדר מביט בהודים בעיון, מביט בשומר, מציץ בשעונו, חוזר
ומביט בכל השלושה)
אלכסנדר: אינני חושב שהם רעבים כלל.
|
אל הארכיון האישי (17 יצירות מאורכבות)
|
|
נשים, הסכתנה!
הבה לא נוסיף
לדבר ופשוט
נתחבר לביציות
שלנו.
מונולוג מזוויע
במיוחד מהווגינה |
|
