|
 15490311 greenor
גרינור, יליד 81, עדיין מחפש את משמעות החיים, אבל
חוץ מחתיכת מסטיק ישנה ויויו (שאי אפשר לעשות איתו
אף טריק), לא מצא כלום. ציני, סרקסטי ולא מעובד, אבל
מאמין שבכל בדיחה יש חתיכת אמת, ושלכל בריחה יש
סיבה.
אוהב את המדינה, אבל לא מבין אותה.
כנ"ל נשים.
הגאונה הראשונה ששמה לב שמשהו מאד מוזר קורה לי"ב 11 הייתה
קרן. כולנו שמנו לב, מין הסתם, אבל היא זאת שטרחה להגיד את זה
בקול רם. מתוך שלושים תלמידים, חמישה מתים ומיקי אחד. זה נתון
לא כל כך נורמלי, גם לא בישראל.
די אירוני שקרן הייתה זאת שאמרה את זה, כי היא ה
|
הוא שאל אותה מה הקטע שלה, ואז היא ענתה לו בקול המתוק שלה, בו
כל כך התאהב: "אלוהים בפרטים הקטנים". הוא לא ידע איך להגיב,
אז הוא נישק אותה.
|
בסיפורים שלהן, זה נגמר בנשק אוטומטי או בקופסת כדורי שינה. זה
לא ייגמר באושר ועושר עד עצם היום הזה, כי ככה החיים האמיתיים
לא עובדים. וכי יותר מחמישים אחוז מהזוגות שנישאים מתגרשים
בסוף, ובכלל מי צריך את הגברים האלה, שרק רוצים אותנו בשביל
דבר אחד, ובסוף בוגד
|
היום שוב העיפו אותי מהכיתה. המורה צעקה עלי שאני כל הזמן
חולם. "אני לא חולם, אני עסוק!" עניתי לה, אז היא העיפה אותי.
היא לא קולטת שיש לי עולם לנהל?! נשבע לכם היא אנטישמית,
למוחמד זה לא היה קורה
|
אני דווקא שמח שאח שלי חרדי. ככה זה משאיר אותי מכוסה מכל
הכיוונים, כי אם יש אלוהים אז לאח שלי יש אצלו פרוטקציה
|
בוקר נפלא. הציפורים מצייצות, מזג אוויר נעים, הרוח מקררת את
גופו החם. העלים מסביבו מרשרשים, וצלילי הטבע אופפים אותו. הוא
שוכב על הגב, מביט לשמים ונושם עמוק, מריח את האויר הנקי, בו
נשאים ריחות הצמחים, שעדיין רטובים מטל הלילה. גם הוא רטוב מטל
הלילה, ומזיעה.
|
תמיד חלמתי שיהיה לי כלב, כזה חכם, יפה. ורצוי שידע לדבר, אבל
אני אוהב אותו בכל מקרה, גם אם הוא רק ינבח. אבל אנחנו גרים
בדירה שכורה, והבלבית לא מרשה חיות בדירה. שאלתי את אמא מה זה
בלבית, והיא אמרה לי שהדירה שלנו שייכת לו.
|
היא הייתה מציאותית מדי בשבילי. דיברתי איתה על זה פעם, והיא
אמרה שהיא זוכרת שכשהיא הייתה קטנה היא הלכה עם אמא ואבא לבית
חולים, ומאז היא לא זוכרת שהיא חלמה. אף פעם.
היא בטח עברה כריתת דמיון, או השתלת מציאות, או משהו כזה. היא
לא ממש זוכרת
|
לפחות בדבר אחד אני חריג. אני כבר יודע מה אני רוצה לעשות
כשאני אהיה גדול. אלפי אנשים נוסעים להודו ולמזרח, לוקחים
פטריות וכדורים, מתבודדים במנזרים. הכל כדי למצוא את עצמם. אני
אף פעם לא הלכתי לעצמי לאיבוד, אין לי את מי למצוא.
|
היא אמרה לי שיש לי יופי פנימי. זה בדיוק מה שהיה חסר לי
לשמוע. אה כן, ושאני חמוד. עוד מעט היא תגיד לי שהיא מבינה
אותי, ושלדעתה הגודל בכלל לא קובע. אני נורא אוהב כשהיא נותנת
לי מחמאות...
|
"אז... את באה איתי לסרט היום?" (לא יודע למה, אבל זה היה
המשפט היחיד שנראה לי הגיוני להגיד בשיחה המעמיקה הזאת).
"אממ... טוב..." היא אמרה, והתחילה ללכת. פתאום עצרה, הסתובבה
לעברי (תוך שהיא מנופפת בשיער הבלונדיני המדהים הזה שלה)
ושאלה: "תזכיר לי איך קוראים
|
הלילה שוב חלמתי עליה. זה די מגוחך, כשחושבים על זה, לחלום על
מישהי שפעם היית בה מאוהב, אבל לא היו לך ביצים לעשות עם זה
כלום. מילא, אם זה היה חלום מעניין, בדירוג למבוגרים בלבד...
|
כיתה י"ב.. מרגישים כבר גדולים. כבר עברנו את הקטע של הסקס,
עכשיו אנחנו בקטע של לנסות תנוחות. יש כבר רשיון. יש כבר
זימונים לטיס.
מי, אבל מי יכול עלינו??
|
אחרי שנתיים, הוא לבד. בעולם הגדול והמפחיד. לבד. היא מצאה
מישהו אחר. הוא לא ידע מי, אחרת הוא היה מחפש את הבנזונה, ולא
שוכב ככה בחדר, אבל - "מה שחשוב זה שאת מאושרת". הוא עדיין לא
מאמין שאמר לה את זה. הוא קם בחופזה מהמיטה, רץ לשירותים,
ומקיא. קיטש יכול להיות
|
הוא מגביר את המערכת, מקווה שאם הבאסים יפוצצו למערכת שלו את
הרמקולים אולי הם גם יחרישו לו את המחשבות. זה לא עובד, הוא
עדיין שומע אותן מהדהדות לו בראש. "צריך לקנות מערכת חדשה" הוא
מחליט.
|
ממשיך בסריקה (נשק לא מלווה מבט, אל תגזימו), ופתאום - בינגו.
זוהתה מטרה. אני מיד מקבל תמונת מצב - בלונדינית, עיניים
ירוקות. שיער מתולתל כזה, ג'ילג'ולים. חיילת, שרוך אפור. טוב
מאד, אני צריך מש"קית חינוך, זה באמת תחום בעייתי אצלי.
|
אני חייב להגיד שהופתעתי,
ובאמת, לשניה לא חשדתי.
שכל החשאיות היתה לכבודי,
והעיקר שלא אגלה.
|
ילדה יפה לבושה בשחור
רוקדת ריקודים אסורים.
חצי שיכורה, מנשקת אותי
ואחר כך גם כמה אחרים.
|
דווקא את מכל האנשים,
וחשבתי שיש בינינו הבנות.
רמזתי ששלך גם ברגעים הקשים,
ידעתי שיהיו לזה השלכות.
נפלתי חזק.
|
לא רוצה להרוס בתרגום
את מה שעובר לי בפנים,
כי אני פשוט לא חושב שאפשר
לתרגם רגשות למילים
|
ההתקדמות שלי הפוכה
ובמקום להתקדם קדימה
אני מתקדם אחורה.
|
בפעם הראשונה מתעלמים מהצעקה
ואחר כך מחפשים הסברים.
וכשעל כולם מכבידה המועקה
ומתחילים לכתוב הספדים
אני צוחק.
|
לפעמים הבורות היא ברכה,
ומי כמוני יודע.
להיות כה מבורך זה קללה,
לא ששמתי לב.
|
ושוב ניצחתם, אני מודה,
יש בי רצון לבכות.
הצורך שלכם בתשומת לב
מעורר בי בחילה.
|
גם הפלדה מחפשת קצת מנוח,
שתוכל להתייפח בצד.
גם העוצמה עייפה
מהחוזק ההכרחי.
|
צר עולמי כעולם הנמלה
רק שלי צבוע
(ירוק).
לא יודע אף פעם מה להגיד
יודע יותר טוב
לשתוק.
|
ואקום של בפנים
שלא מפסיק להקשות,
לא יודע מה יש לכם עם רגשות.
|
סיפורים לשעת לילה מאוחרת
מספרת לי לפני השינה
אבל אחרי שככה היא מדברת...
למי יש חשק (לישון)?
|
בערך בנקודה שבה החלטתי
הגעתי להחלטה שהגעתי לנקודה
ממנה אין חזור.
|
שנה וחצי של לחימה. איזה 420 הרוגים שלנו. חברים שלי נהרגו.
אחרים נפצעו. כמה יצאו על 21, כי טוב למות בעד ארצנו, אבל עדיף
לחיות בעד שבדיות. וכמו מטומטם, עומד במחסום, בודק מכוניות,
בודק מחבלים, סליחה, ערבים, שלא כולם כאלה, ויש כאלה שגם רוצים
שלום, ותגיד לי, א
|
דברים שאני לא מבין:
למה בנות לא יודעות מה הן רוצות, ואז מאשימות אותנו שאנחנו לא
מבינים אותן...
למה כסף מסובב את העולם
למה בלונדיניות נהנות יותר
|
יושבת על כוס קפה, חושבת על אתמול, ועל היום שמחכה לך, רוקמת
תוכניות שלא אכפת לך אם יתממשו, כי הכיף הוא בלנסות להגשים
אותם, ומחליטה שגם היום, כמו בכל יום, את תעשי מה שאת רוצה.
אני מוריד מימיה. וחושב עליך.
|
"זה לא אתה, זאת אני", היא אמרה לי, בפעם האחרונה שראיתי אותה.
שעות ישבתי וחשבתי על זה... זה לא אני.. זאת היא.. כמה
מגוחך... אחרי כל מה שעברנו ביחד, היא לא יכולה היתה להשקיע בי
קצת?
|
מהבוקר זה ככה. יש לי את הטעם המציק הזה בפה. טעם של... טעם של
דם. כשהתעוררתי בבוקר עם הטעם הזה בפה, רצתי למראה לראות מה
קרה, אולי נשכתי לעצמי את הלשון או משהו, אני לא כל כך בוטח
בכישורים המוטוריים שלי בזמן שינה, אבל כלום.
|
היא הייתה יפה, חכמה, נחמדה. וכל שאר הדברים שהיא הייתה. והיא
לא התביישה באהבות שלה, ובצרכים שלה, ובהעדפות שלה. היא לא
התביישה בבחירות שלה, וברצונות שלה, ובדחפים שלה.
היא הייתה מחוץ לארון. כל כך מחוץ לו, שהיא אפילו לא הייתה
מודעת לקיומו.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
זאת ממש שערוריה
שאנשים אומרים
לי את הגב
מאחורי האמת! |
|
