|
אל הגבעה שלה היא עולה,
שם היא חשה בעדנה,מתמלאת בחינניות ,שוחה בזרם דגי
הלוקוס.
רציתי לומר לך אחותי איך השנים עוברות עליי :
אחרי לכתך, צמצמתי את מבחר בגדיי לשני זוגות מכנסיים
|
מליון חרטות יש לי עבור מיליארד המעשים שאני עושה בחיי.
אני איתנה בדעתי.
|
איזה מזל שנותר תיעוד מאחוריכם
אחרת היינו שוכחים אתכם
|
דרך איזו מנהרת שרירים היא תבוא
|
הנסיך לא יצילה הפעם,
נשיקתו לא תמתיק את המרירות התוססת מהחלטת הגמדים
|
כשחיבקתי אותך רציתי לומר לך כיצד זכרתי אותך
|
"אני אוהב אותך"
כמה זמן ייחלתי לשמוע את המשפט הזה.
כעת, אני מפחדת.
|
"בבכי אותי תקצור"
ותעבדני לקמח דק דק
|
מלבדו,
שנותר שנוי במחלוקת בעולמו.
|
אל הגבעה שלה היא עולה, שם היא חשה בעדנה,
מתמלאת חינניות, שופעת חיוניות, שוחה בזרם דגי הלקס
|
היה איש.
היה איש ואיננו עוד.
|
אלף פעמים ביממה מוצא אני את מותי,
אלף פעמים ביממה אני נולד מחדש.
גאולתי רחוקה ממני עד מאוד
|
ובלילה אל מול עיניי מראך עולה, ביום הוא אינו נותן מנוחה.
רק תווי פנייך השונים נערה, שולחים כאב חד בחזי.
|
חלמתי ליל אמש שקרבתי אלייך.
נאה דורש, נאה מקיים
אינני דורש הנני מקיים:
אומר לך קירבה:
|
בשעת מותם של אחדים מאיתנו יש הקוראים:
"אלי, רק לא אני!"
|
אל תעמדי מנגד לקרחונים בדמותך, הם לא יעמדו מנגד לחומך.
גם כשתצחקי,
גם כשתבכי את הורייך
|
דם גועש וקוצף, ידיים מחבקות, מגששות, נעות ונאות.
רגליים בועטות, נעות ונאות.
דם מכה ברקות.
בשעת לידת בני בכורי, שם כרעתי ובכיתי, נאחזת בחבלי לידה
ומתפללת:
"אללה, אל רב חסד!"
|
|
|
לא אכפת לי בכלל
מה שאומרים
עליי, הם יכולים
להגיד מה שבא
להם ועדיין לי
לא יהיה אכפת.
כי להיות אכפתי
זה כבר לא דבר
כל כך מקובל
בחברה המודרנית,
עדיף הרבה יותר
להיות אדיש
וקולי.
מהוהאואהואהו |
|
