|
אל הגבעה שלה היא עולה,
שם היא חשה בעדנה,מתמלאת בחינניות ,שוחה בזרם דגי
הלוקוס.
רציתי לומר לך אחותי איך השנים עוברות עליי :
אחרי לכתך, צמצמתי את מבחר בגדיי לשני זוגות מכנסיים
|
מליון חרטות יש לי עבור מיליארד המעשים שאני עושה בחיי.
אני איתנה בדעתי.
|
איזה מזל שנותר תיעוד מאחוריכם
אחרת היינו שוכחים אתכם
|
דרך איזו מנהרת שרירים היא תבוא
|
הנסיך לא יצילה הפעם,
נשיקתו לא תמתיק את המרירות התוססת מהחלטת הגמדים
|
כשחיבקתי אותך רציתי לומר לך כיצד זכרתי אותך
|
"אני אוהב אותך"
כמה זמן ייחלתי לשמוע את המשפט הזה.
כעת, אני מפחדת.
|
"בבכי אותי תקצור"
ותעבדני לקמח דק דק
|
מלבדו,
שנותר שנוי במחלוקת בעולמו.
|
אל הגבעה שלה היא עולה, שם היא חשה בעדנה,
מתמלאת חינניות, שופעת חיוניות, שוחה בזרם דגי הלקס
|
היה איש.
היה איש ואיננו עוד.
|
אלף פעמים ביממה מוצא אני את מותי,
אלף פעמים ביממה אני נולד מחדש.
גאולתי רחוקה ממני עד מאוד
|
ובלילה אל מול עיניי מראך עולה, ביום הוא אינו נותן מנוחה.
רק תווי פנייך השונים נערה, שולחים כאב חד בחזי.
|
חלמתי ליל אמש שקרבתי אלייך.
נאה דורש, נאה מקיים
אינני דורש הנני מקיים:
אומר לך קירבה:
|
בשעת מותם של אחדים מאיתנו יש הקוראים:
"אלי, רק לא אני!"
|
אל תעמדי מנגד לקרחונים בדמותך, הם לא יעמדו מנגד לחומך.
גם כשתצחקי,
גם כשתבכי את הורייך
|
דם גועש וקוצף, ידיים מחבקות, מגששות, נעות ונאות.
רגליים בועטות, נעות ונאות.
דם מכה ברקות.
בשעת לידת בני בכורי, שם כרעתי ובכיתי, נאחזת בחבלי לידה
ומתפללת:
"אללה, אל רב חסד!"
|
|
|
בצער רב וביגון
קודר, אני מודיע
בזאת על פטירתי
ללא עת. בן
תשעים ושמונה
הייתי במותי
ומתתי מיתת
נשיקה. יהי זכרי
ברוך.
זקן הבמה החדשה. |
|
