|
 144102213
אין הרבה מה להגיד, למרות שיש המון
המון שהוא די כלום
אבל בלי להכנס לפילוסופיות.
אני אוהבת המון, ולא אוהבת, ובסך הכל אני די בסדר.
זה כל מה שיש על עצמי.
מה עוד להוסיף, אין.
בת 16. טוב, פחות, אבל לא הרבה פחות.
וכל מה שאני יודעת על העולם, זה שהוא לא הולך
להסתדר. זה כל מה שאפשר לדעת, לפי מה שאני יודעת
מתוך פנטזיה על מקום טוב יותר
פשוט קם ועזב...
כאתגר,
קם ועזב...
|
זה מן סיפור כזה שלדעתי מספר את יניב כולו, הכל. יניב נטו.
ושקד גם. שזה סיפור אחר, ארוך וקצת פחות עצוב.
|
צוחקת כשעצוב
חופשיה בתוך כלוב...
|
חזירים קופצים.
דמעות של ילדה קטנה.
|
צורך עצום
מבלבל, עצום מרגש.
|
אף לא מחשבה אחת טובה.
אף פעם
|
גוף קטן, יפה, שברירי,
עטוף ברוח חמימה, מצמררת.
קול שבור, חלש, בעורף.
כמו רחש של אויר שמתחמק ממני.
|
בעיניים רטובות
ולב שבור
מביטה בשמיים השחורים
וחושבת, עליך
|
זה לא שאני פוחדת מעצמי
עצמי הוא כל מה שיש לי
|
לסדר את החדר,
לעשות שיעורים בהיסטוריה,
להתכונן לבוחן בתנ"ך,
|
שלי, רק שלי, כמו שאת- את!
עד שאת נשברת,
|
וזכור שאלה עשו אותך אדם מאושר
|
אני חייבת להגיד לך תודה
על קבלה, על נתינה
על נגיעה
תודה
|
הייתי חותמת את זה יפה, את המכתב לפחות, אולי גם את העודלא
יחסים שלנו, אבל אתה יודע, אין כאן מכתב, אין מעטפה, אין בול,
אין כלום, עדיין לא בכל אופן, אז אני מקווה שיום יבוא ואני
אוכל לפחות לחתום, אבל עוד לא.
|
לך...
שתי סיגריות וכבר מסתובב לי הראש. כל הגוף- כאבים. לחץ בחזה,
דקירות, הראש מתפוצץ לי. מהסיגריות זה בטח לא בא. מאיפה? אולי
זה ממך, מעצם זה שאתה קיים, אני לא רגילה לזה, לא מעכלת. לא
מסוגלת לספוג את קיומך.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
קסס אותי אני
ממסטל...
הסלוגן מדבר
ומתמסטל. |
|
