|
"רציתי כי כל הדברים
ייראו כבעלי טעם,
שנוכל להיות מאושרים, כולנו,
בלי מתח וזעם.
ולכן המצאתי שקרים
נפלאים כמו אמת ממש,
והפכתי את העולם העצוב
לגן עדן חדש"
-קורט וונגוט, עריסת חתול.
-המלצות מערכת: בלי מילה.
החברים הכי טובים שלי.
כשהייתה חוזרת, הייתה מתיישבת בסלון, במרכז הספה הגדולה, גופה
מתנדנד אחורה וקדימה וקוראת את מודעות האבל. תמיד הייתי צוחקת
עליה שהיא כמו אישה זקנה שבודקת מי מהחברים שלה לא יבוא לשחק
ברידג' השבוע. היא אמרה שככה זה והמשיכה לקרוא.
|
שעת אפס, היסטוריה.
היא באה קצת אחרי המורה ומתיישבת, עם חיוך. היא אף פעם לא באה
בבוקר עם חיוך.
כל השעה היא מחכה שאני אשלח לה פתק, אני יודעת, אני מכירה
אותה.
|
בפעם הראשונה שהם נפגשו, הם לא אהבו אחד את השנייה. היא אמרה
שהוא מעצבן והוא אמר שהיא חושבת שהיא יודעת הכל. ניסיתי להסביר
לו שהיא לא חושבת שהיא יודעת הכל, אבל היא באמת יודעת הרבה.
ולה אמרתי שהוא לא מעצבן, פשוט יש לו חוש הומור מוזר כזה שלוקח
זמן להתרגל.
|
הוא הרים מבטו לעינייה והשפיל אותו שוב. "יש מישהי אחרת."
הוא עוד המשיך לדבר אבל היא כבר לא הקשיבה. כאב לה לשמוע וצרב
בלב. הוא לא דיבר הרבה, אף פעם לא דיבר הרבה. אבל היא סירבה
להקשיב גם למעט שאמר והלכה.
|
ישבתי בחדר של יוני, על המיטה שלו. ושמעתי את אמא שלו ואבא שלו
בוכים בסלון. והסתכלתי על המגירה עם המנעול ועל המפתח הכסוף
והקטן שאמא שלו הניחה בידי.
|
היא הרימה את ראשה וראיתי שכל פרצופה האדים "אני רוצה סיגריה!
זה מה שקרה! הדבר היחיד שעושה לי טוב וגם את זה לוקחים ממני!"
היא הסתכלה לי בעיניים. אוף, העיניים שלה, זה תמיד מה ששובר
אותי. השפלתי מבט.
|
זה היה ערב קריר כזה, כיאה לעיר כזאת בעונה כזו. הרחובות היו
ריקים, היה עוצר בעיר. פורסמה הודעה שאסרה על ילדים מתחת לגיל
18 להסתובב ברחובות לבד לאחר השעה חמש, בה שוקעת השמש, ובכלל
מומלץ גם למבוגרים לא להסתובב בחוץ יותר מדי.
|
הגעתי לבית של רן ודי מהר התחלנו ללמוד, בעיקר כי ידענו שהרצון
הזה ללמוד יעבור די מהר. פתרנו אולי שלושה תרגילים לפני
שהתחלנו להמר על הציונים. רן אמר שהציון הכי גבוה בכיתה יהיה
78 ואני אמרתי שהוא אופטימי ושאנחנו לא עוברים את ה-67.
|
הוא כל כך יפה, שלפעמים, אתה פשוט חייב לבהות בו.
אז זה מה שהייתי עושה. כל הפסקה היינו יוצאים מהכיתה ומתיישבים
על ספסל או פרגולה או טריבונה, או כל מקום שממנו הייתי יכולה
לראות אותו והייתי מסתכלת.
|
זה היה בלילה שבין רביעי לחמישי, יומיים לפני מסיבת בר המצווה
שלי. לא הצלחתי להירדם אז ישבתי על המיטה שלי, פתחתי את החלון
והסתכלתי למעלה, על ירח כמעט מלא, מעט מטושטש מאחורי מסך דק של
עננים שזהרו בכתום.
|
הם נפרדו כבר לפני הרבה זמן. אולי שנתיים. אולי פחות. הם כבר
לא כל כך זוכרים למה. הוא עדיין חושב עליה ומחייך כל פעם שהוא
רואה את השם שלה צץ לו ברשימה, או סתם פוגש מישהי שקוראים לה
נעה. היא עדיין חושבת עליו, כל הזמן.
|
מוזר איך לפעמים לשירים יש כזאת השפעה על אנשים. לא?
יצא לך פעם לחוות את זה? לשמוע שיר ולחשוב "וואו, ככה אני
מרגיש"?
|
ברגעים כאלה, כמו עכשיו, חשבתי שעדיף לנסוע באוטובוס, להסתכל
החוצה ולחשוב, ולא לדאוג שהדמעות יטשטשו לך את הראייה. ממילא
אף פעם לא היה לי לאן לנסוע.
|
לו הייתם רואים אותי הולך ברחוב עכשיו, לא הייתם חושבים שאני
אלא נער רגיל כבן 16.
רוב הסיכויים הם, שהייתם צודקים. לעולם הייתי וכנראה לעולם
אהיה -רגיל.
|
אל הארכיון האישי (15 יצירות מאורכבות)
|
|
בנות...
אי אפשר אתן.
אי אפשר להכנס
לאוהל שלהן.
חייל חרמן.
סיכום יומי הששה
עשר בצבא. |
|
