|
נולד בשנת 89' בקיבוץ בבקעה.
בגיל שנתיים עבר לגור בעיר מה שהשאיר אצלו שריטה
עמוקה ביותר.
מאז הוא מסתובב סהרורי ברחובות עם שער שגדל פרא,
אם אתם רואים אותו תמסרו לו שאמא אוהבת אותו.
עכשיו כבר אין לי סיכוי, אני יודע את זה, אף אחד לא אמר לי אבל
אני מרגיש את זה בפנים...
|
ברגע שהתיישבתי היא ניגשה אלי.
"א..אמיר?"
הסתכלתי עליה, היא לא נראית לי מוכרת, אבל אני גם ככה לא זוכר
אותן.
"מי שואלת?"
"שלום קוראים לי סיוון" היא מושיטה את היד ללחיצה "אתה היית
איתי בגן"
|
זה סיפור על עולם אפור עם אנשים אפורים
|
בכיתי כי ידעתי שאם אני הייתי מאבד את אמא שלי בגיל 4 הייתי
בוכה יותר.
|
אני רץ על הכביש, כבר אין לי כח לזוז. כל הרגליים שלי מלאות
חורים ממסמרים חלודים
|
"אתה שומר נגיעה!"
"מה?, למה?"
"אמא שלי לא הסכימה שתבוא לפה, 'אני לא רוצה שתהיי פה עם בן
לבד', אז אמרתי לה שאתה שומר נגיעה."
|
"בואי נחזור לחלומות שלך, הוא אומר משהו? עושה משהו?"
"לא, אני פשוט מסתכלת עליו והוא עליי, ככה כל הלילה, וכשאני
מתעוררת בבוקר אני סחוטה מעייפות כאילו לא ישנתי כל הלילה."
|
"לא יודע, זה הפחד, הוא לא הגיוני"
"אל תדאג. אני בוטח בך ואני בטוח שתצליח להסתדר"
|
כבר שבועיים הכיתה שלי שכבה בבוץ, משעמם. מדי פעם יש קצת
אקשן, החברה רודפים אחרי חתולה או סתם חיה מסכנה שעברה
בסביבה.
|
אני לא מאמין שעבר כל-כך הרבה זמן, אחרי אותו ערב דיברנו מדי
פעם, אבל לא נפגשנו, עכשיו, בכתל, בדיוק כמו פעם שעברה, אנחנו
מדברים כמו אנשים זרים
כל הערב התאפקתי, אבל בסוף הייתי חייב לשאול:
|
טוק, טוק, טוק.
"הו שלום ציפיתי לך"
"טוב אין לי כח ל..."
|
אנשים מתים בגלל השקל,
מסיימים את היום עם קליע ברגל.
|
הגיע הזמן להשתגע,
הגיע הזמן לחשוב
|
מתי החלום יהפוך למציאות?
את תאהבי אותי ואני אותך.
|
בכל בוקר אני מרגיש יותר טוב מאתמול,
יש רציחות והרוגים וכולם נטמנים בחול,
אני כל כך רגיל למוות ורציחות,
|
לא אין לי כסף אבל אני לא עני
כי יש לי את ההורים שלי שאוהבים אותי,
אולי זה קצת נדוש אבל נכון מאוד,
אני אוהב אותם ואפילו אוהב מאוד.
|
אם זה מה שעושה לכם טוב על הנשמה
אז תמשיכו, בבקשה,
רק אל תקחו ממני את המוזיקה
אל תקחו ממני את הנשמה
|
את, את שחיממת לי את הלב כשנישקת אותי.
את שחיממת לי את הגוף בלילה קר.
את שגרמת לי לשמוח כשאמרת שרצית אותי.
את אותה אחת?
|
אני רוצה לגלות אותך ביום שמש קיצי,
את תגידי איך קוראים לך ואני אגיד איך לי,
|
אני ארצה עוד קצת, להישאר איתך יותר.
|
לפני כמה שבועות ראיתי ילד ברחוב בוכה,
שאלתי "ילד מה קורה?" והוא אמר לי ש...
|
יש לי שאלות אבל לא תשובה,
ולא בטוח אם יש לך.
|
החיוך התמים מכה בי ברגש,
מרגיש כמו בחלום,
רוצה להגיד כמה אוהב אותך,
לפני שיגמר היום.
|
אומרים שאת הטעם של הנשיקה הראשונה אי אפשר לשכוח,
ושאת האהבה הראשונה אזכור תמיד.
אומרים גם שהשקט הוא כח,
|
למה תמיד אני מנסה להימנע מטעויות?
האם הטעות שלי עזרה למישהו אחר?
|
אז מה אם ביקשתי מאלוקים שיהרוג אותו זה היה בצחוק,
לא התכוונתי.
|
האיש בעל אלף הפרצופים?
כלום לידי, השוו אותי כבר לרבבות אנשים.
|
שלום, קוראים לי גונן ואני נכה.
אומנם אין לי ברזלים תומכים, ואני בלי הליכון.
אין לי כסא גלגלים, ואין לי שום כרומוזום מיותר.
|
הייתי בפולין, אני לא מיוחד אני יודע,
היה קר מאוד, אבל החום בארץ משגע.
יש תמונות ששוות 1000 מילים,
ויש מילים שתמונות לא יכולות להביע.
|
שירותים בישיבת חכמי לובלין
|
התמונה צולמה בטעות, אבל יצאה יפה אז המשכתי עם זה.
|
|
|
סלוגן זה
האלטרואיזים
בהתגלמותו!
לא משנה כמה
תצחיק!
לא משנה איזה
מגניבה החתימה
שלך!
תמיד יבוא איזה
אפס בערב במה
ויטען שהוא זה
אתה!!!
ףץךן,
אלטרואיסט,
סלוגניסט,
ובסיסט להקת
השמות הבדויים! |
|
