|
מסופר על ילדה, שמתחזה לשם גולדה זהבי, על שם ראשת
הממשלה האישה הראשונה, שהיא מקווה, כשתגדל, להיות
כשראשת ממשלה ומקווה שתצא בתור השנייה. גילה, לא
תגידו אפילו למוכר שבין המוכרים, היא, גרה במרכז,
חולמת, חולמת חלומות, בעלי השראות, ושירים, יוצא לה
מהראש, כמו כובע ללבוש. אין עוד לספר משהו עליה, כדי
לספר, צריך, להכירה, להכיר את תחביבה, את חבריה, את
עולמה. מי שלא מכיר, לא מכיר אותה.
"לא... אני לא יכולה לסבול את זה יותר!" צעקתי בחוזקה.
"את תהיי חייבת, חייבת לי..." בעלי צעק אף יותר חזק.
"מה עם תשלומי המזון וכל החשבונאות שעדיין חייב לי, הא?! וזה
לא מגיע לי?" רתחתי מזעם כשעניתי לו, במין
"מי-אתה-חושב-שאתה-יכול-לצעוק-יותר-חזק-ממני"
|
נראיתי ממש כמו כלה שעומדת להתחתן (אבל אתם מכירים כלה שמתחתנת
בשמלה שחורה?!)
אני ישבתי זקוף כדאי לא להרוס את התספורת מול הטלוויזיה עד
שהוא יגיע... שמעתי צלצול בדלת וצעקתי "אני עונה!" שנדמה לי כל
הבית התזעזע.
|
אם אתה לא מפרסם את יצירתך
אתה פשוט כלום בבמה החדשה
|
אדם לבדו
הולך בשדות
מחפש מישהו להתמזג איתו
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
שלי, את כפות
הרגליים, כן,
לנשק, עכשיו,
יופי.
החבר של שלי. |
|
