|
ילידת 1988. מעבירה את רוב זמנה במחשבות ודמיונות על
החיים שמעבר. אוהבת מוזיקה ואנשים.
הדבר שהכי חשוב לה הם האנשים (המעטים) שמשנים
בשבילה, והיא בשבילם.
מקווה למצוא קצת סימפטיה ואהבה ואולי הזדהות (אולי?)
בפרסום סיפוריה. ומעשה זה היה קשה בשבילה.
עומדת כאן. מסתכלת עליך.
נושמת עמוק, ומתבוננת.
|
ההיא, כמובן, שמה לב למבט על פני והתחילה לצחקק בקול כזה,
חמוד, רציתי שהיא תמשיך ככה לנצח.
|
כן וופל. כזה עם שכבות. שוקולד או ווניל או אפילו לימון ומין
קרקר כזה ושוב שוקולד, או ווניל או לימון.
|
אתם, שכל ייעודכם והנאתכם בחיים נשאבת מלקחת ולהרוס כל דבר
שאני אוהבת.
שחשוב לי.
|
הם לא רוצים אותי יותר. אני יודעת. אני שומעת את קולותיהם
מלמטה, צועקים את שמי, חושבים מה לעשות. למרות שמבחינתי התשובה
כבר מאוד ברורה....
|
והיא היתה יפה. יפה מאוד. תמיד.
כשעמדה שם מביטה בי עם עיניה השחורות הגדולות.
מתבוננת.
|
יום אחד במהלך טיולי הארוכים עם הכלבה שלי ראיתי מכונים אדומה.
לא מיוחדת מידי אבל לא פשוטה. משהו נחמד כזה עם פתח בגג
וחלונות כהים.
|
מוזר, הדברים לא תמיד מסתדרים לפי מה שאתה מתכנן. יושב לך בחדר
וחושב על העתיד. על העבר. על ההווה. אבל בעיקר על העתיד.
מתכנן מה יקרה בעוד 6 חודשים כשתשתחרר מהצבא. איפה תעבוד?
מסעדה. יש לי קצת חסכונות בבנק הם יחזיקו אותי עד שאני אמצא את
העבודה המיוחלת.
|
לא רוצה שתצעקו עלי. שתדברו איתי. שתחבקו אותי ותגידו ש"הכל
יהיה בסדר". לא רוצה את יצירת האשליה של "החיים הם טובים וזה
לעולם לא יפסק". -אני כבר מזמן לא בת 3, ונאיבית.
|
|
|
ניסיתם לטפס על
קירות?
אם לא, יש לכם
חסך ילדות
רציני.
איתמר, זה שמטפס
על קירות. |
|
