|
 105817984 gladisglass@yahoo.com
 
יש חיים שאותם איני מוצאת
אנשים טובים שכולם רואים
מטרות ושאיפות בחיים
מן התחלה וסיום לכל דבר.
לי יש חלום בו אני עומדת על מרפסת
מביטה לים סוער. זהו אמצע הלילה,
אמצע החודש, הירח שופך אורו על הים.
אני עומדת מול כל זה. אותי מחבקים מאחור.
אדם שהוא כל כך קרוב אלי- עם זאת
כה רחוק.
ניסיתי פעם אחר פעם לתפוס אותה, אבל כל פעם היא ברחה לי. ואז
שוב באה הרוח הארורה והעיפה אותה רחוק ממני... אבל לא רציתי
שהיא תלך. אז הבטתי בה נעלמת מראייתי, עד כדי כך היא היתה
קטנה.
|
"כי האישור שלך בוטל." הוא ענה מתוך הברדס.
"מה זאת אומרת בוטל? למה?" התחלתי להרגיש רע.
"עברת על החוק הראשון." ענה הוא שוב באותה מידת יובש.
ניסיתי לזכור, אבל לא יכולתי להיזכר מהו החוק הראשון.
|
מעבר למגורי הקצינים- אם קצת מתאמצים להסתכל אז אפשר אפילו
לראות את איש ההרים. באמת אם לוקחים שניה של שקט ומסתכלים טוב
אז אפשר לראות אותו שם.
|
הסתובבתי אליו, הבטתי בו במבט שואל. "לא עשית את זה כבר יותר
משנה?"
הוא חייך, ונישק את שפתיי. "אז את לא חושבת שעבר באמת יותר
מידי זמן?" לא הרגשתי אותו כך המון זמן.
|
אהבתי את השלי שלי. אהבתי אותה מאוד. כעת היא באה אלי רק
בחלומותיי. אבדתי אותה, נתתי לה ללכת. אולי יום יבוא ואמצע
אותה שוב, בנתיים בחלומותי אני קוראת לה, אני אבודה בלעדיה.
איפה שהוא במהלך השנה האחרונה אבדתי את היקר לי מכל.
|
בית קפה, זולה. מאפרה מעושנת מלאה עד גדותיה. צחוק, כיף, הרגשה
טובה שמפוצצת את הבטן. אני מדליקה עוד סיגריה, והראש מסובב.
יותר מידי סיגריות, יותר מידי נרגילה. משחקים, בועטים קלות,
מושכים תחתונים, מתים מצחוק. מתה, זה באמת מגדיר את המצב.
|
"נעים להכיר." אמר, כשהוסיף 'חיוך נחמד מידי לשעה זו של הלילה.
איזו שעה זו? חושך אבל לא יכול להיות שמאוחר מידי.' חשבה.
"כנ"ל." אמרה. הם לחצו ידיים. היתה לו יד קרה כמו קרח.
|
"פשוט פשוט, מחפש מהות..." השיר של בן ארצי התנגן באוטובוס.
וזה גרם לי לחשוב על כל מיני דברים מהותיים. ואז בזמן שהשיר
המשיך נזכרתי בקליפ. נזכרתי בחלק בו הם קופצים מהגג. היא ישבה
לידי, ישנה, חולה. לפני רגע החום שלה עלה.
|
שלושה מקרים, שלושה בחורים שונים לגמרי. ובראש הם מתבלבלים
ותמיד נראים אותו הדבר. אחת אמרה לי יום שהיא רוצה חבר. והשניה
שאלה אותי מה מצב הבחורים בעולמי. תשובה מספקת היא לא תקבל.
|
זה היה זה נגמר
ואיתו נעלם
כל שבריר אנושיות שראיתי בעולם
הוא אוכל סביב הלב ומנתק אותי מכאן
מהאנשים שבעולם.
|
ובסופו של היום,
וברומו של עולם,
הכל נשאר אותו הדבר.
|
הולכים ברחוב
הוא מוציא חבילת סיגריות
הולכים מחובקים
|
אני סובלת
מכל מחשבה
כואבת
מכל מילה
נגמרת...
|
בעולם מלא רחמים
היו שם אנשים טובים
והם אלי תמיד חייכו
והם תמיד אהבו...
|
הייתי רוצה להרוג. הייתי רוצה להיות בעלת היכולת לקחת חיים.בא
אלי ידיד קרוב מאוד של שנינו ותוקע לי קטע של: את חלק חשוב
בחיים שלו. איזה בולשיט! והייתי רוצה לתת סטירה לידיד הזה.
|
באמצע שום מקום מצפים מאיתנו למצוא את ה"שאלות", להמשך של הכל.
אבל כאן זה לעבור לחיים אחרים לחלוטין! חיים שבכל שניה אני
חושבת פעמיים על יכולתי לחיות אותם. ההבנה מה מאחורי שאלה זו
תהיה תמיד ההבנה שלכל אחד יש תשובה משלו.
|
עבר, הווה, עתיד, שינה... הכל מתערבב כשממש עיפים והולכים עם
סיגריה ביד הביתה. בסופו של דבר, זה מה שיוצא.
|
אני לא רוצה אהבת אמת, היא לא קיימת! אז תפסיקו לזבל לי את
השכל עליה!!! אני רק רוצה לרקוד, להרגיש חיה, נמאס לי למות
מבפנים ושהגוף שלי ימשיך יענו לחיות.
|
אין לו מושג מה הוא לקח ממני.
אני מגלה כל יום מחדש משהו שחסר בי.
אני רק מקווה להחזיר חלק יום אחד.
|
זו ההתוודות שלי בחיי, אלו הם הדברים שחשבתי שאני אשתגע אם לא
אצרח אותם. אבל לצרוח אני לא יכולה... אבל אני מניחה שלכתוב
אני כן.
|
מהו שינוי? בשבילי הוא חקירת הבלתי נודע. כשאני משתנה כל מחשבה
חדשה היא חקירת החדש והלא נודע הקיים בתוכי.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
רבים שואלים
אותי, רוצה לק?
ואני עונה,
איכס, יש בזה
חיידקים.
אפרוח ורוד. |
|
