|
בואי ללילה עם רוח נושבה
אשר ילטפנו יחדיו
ונרעד עצמותינו נוגעות זו בזו
ויחם אז ליבנו וטוב
|
מה זה אמור להביע
למה פתאום הדמעות
ויש בי דקירה שכזו
עמוקה, או פחד מפני הבאות
|
לעיתים זה מרגיש שהלב מתרסק
וקולות של פיצוץ לבבות אוהבים נשמעים
לעיתים זה פוסח עליי ועליה וצליל ענוג
של חליל מפלס את דרכו אל ליבנו
|
קחתי טיול לתוך עצמי
מסע לא פשוט, כמעט תימהוני
ראיתי אותך בפתח, בסוף
ימינה ושמאל, בכל צד ונוף
|
מביט לשמיים רואה ת׳ירח
עגול ומלא כמו חיינו מכבר
לפני המבול שירד ושטף
לקח את הכול והשאיר שום דבר
|
בוקר טוב לאהוב ששבה את ליבי
איך ישנת? גופך חסר לידי
והוא שעונה: חסרת לי גם את
בואי לרגע, נשקיני מעט
|
איזה מין מחול שדים
כל בני האדם טרודים
מחפשים ולא יודעים
ובחלומות אובדים
|
עדיין ישן בין חלומות לילה חולף
בין מילותייך
נחמותייך
זכרון הבל נשימותייך
|
זיעת גופי ניגרת
מרטיבה גופך האוהב
|
ריבועי קסם בנית לי
זהובים, מרהיבי עין
|
ריחות של לילך
ואת לא שכחת
זמנים שעברו כך בינינו
הרגלי אהבה
|
שיר לשבת, דברים שלחשת לי
נגעת בחלקי הדקות
בינות דקויות עדיין שומע
את כל ששפתיך אומרות
את כל ששפתיך אומרות
|
ויש בדידות שכלל אינה מוסברת
הרי בודד אינני
ויש דמעה אשר תמיד ניגרת
והיא, היא תחבקני
|
|
|
הפעם הראשונה
שפגשתי את
הבלוז, היא שתתה
תה עם נענע
וקראה את לאשה,
במספרת
"המלכים"
בשכונה. |
|
