[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ג'יו די
 
גשם שחור


אל היוצרים המוערכים על ידי ג'יו די
גשם נמצאת במסע של גילוי עצמי אז לא נמצאת כרגע
אנא אשאירו הודעה אחרי הביפ
ביפ!




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אז בעודי שוכבת מתבוססת בדמי, בעולם הדממה שיצרתי לי...
דמעה נופלת לאדמה, דמעה יחידה, צובעת את האדמה פתאום לכחול...
ואת כל הכהה לבהיר... האבנים נהפכות להראות כמו צמר גפן רך
ונעים...

הוא פשוט יושב שם ומסתכל עלי.
יושב וחושב מחשבות שאני אף פעם לא אדע מה הן.

פעם היו חדי קרן....

התבגרות
בלה בלה בלה

טיפטוף על חלוני מזמין אותי לצאת...
רשע פרפרי רוצח את האור...

המים עזבו את הקצף... והוא...? מממ... הקצף בכה כמו שאני
בכיתי, כשהוא עזב אותי.
גם, כשהמים כבר יבשו, והקצף, עשה מה שקצף עושה בשביל להעלם,
עוד נשארתי לשכב שם.

חלום
הוא בהפסקת צהריים אז יש לי זמן לשבת קצת במשרד שלו.
אני מסתכלת על העיר שפרוסה ממולי.
על כל האנשים הקטנים, עם המכוניות הקטנות שלהם.

חלום
עד שיום אחד הנסיכה הקטנה כבר לא יכלה לסבול יותר, היא החליטה
לשים קץ לבעיתה.
ואז בלילה, כשאביה נכנס לחדר, היא חיכתה לו שם, כמו תמיד, עם
כותונת הלילה המצויירת בגורי כלבים על גופה הצחור, רק שאז ליבה
היה שחור מתמיד. היא ידעה שיצר הרע נמצא בתוכה הלילה

גשם שחור...

הלכתי העיניים עצומות לגיא ההריגה
כאילו לא ידעתי מה עומד לבוא
ידעתי שרבים מתו שם
ועוד רבים ימותו
אבל אני... פשוט לא התאפקתי
הייתי חייבת ללכת

זה נדיר בימים כאלו
אף אחד כבר לא סתם שמח
צריך סיבה להכל
אם אין סיבה אין תוצאה

התבגרות
אי אפשר לראות את זה... או להרגיש את זה, אבל כשמגיעים לגיל
מסויים פשוט מרגישים את זה, ואי אפשר לזוז בזה, זה חונק, ולא
נוח.
והאינסטינקט הראשון זה להוריד את זה.
עכשיו, זה אפשרי, אבל קשה ומיגע, ובמהלך המסע מאבדים הרבה.
אז הרוב מעדיפים לוותר על הדרך הקשה, ו

עכשיו אני מתה... והכל לא מכמו שציפיתי... לא הכל ורוד
ולא הכ ל יפה
בקיצור
בבבבבבבבבבבבבבבבבבביייייייייייייייייייי

לשכוח לוותר להפסיד בכוונה
את משחק החיים עד העונג הבא
בלונים צהובים אדומים
וחיות צעצוע מלאות ממתקים

אני: אין מה לראות... ניסיתי לחתוך אותך מהורידים שלי...
ניסיתי לתלות את זכרונך בחבל... ניסיתי להתביע את תמונתך
שבראשי...

אולי זה ישמע קצת מוזר, הרי לא מחבל הרג את אחותה. אבל במוחה
של יובל המסכנה שלנו, הכל התעוות... כבר היו לה 9 איקסים על
הנשק...


לרשימת יצירות השירה החדשות
הבלבול הזה
המבוכה הקטנה
ההרגשה החמה והרגועה בלב
אפילו שהוא דופק כמו מטורף

וזה מתקרב
לאט, לאט

15 דקות נשארו לשיעור
ואז הפסקה

אז למה פתאום?
אז למה עכשיו?
אז למה איתה?
אז למה עם חברתי ההכי טובה?

העיניים סגורות לרווחה
ואני משוטטת לבדי באפלה

הניצוץ בהן כבה ונדם
עד שיוצתו שוב באש המצית
שמדליקה את סיגריית האהבה

ושמרתי על שלך מכל משמר
ואתה על שלי?




לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני רוצה מישהו שיאהב אותי ואני רוצה מישהו שאני אוהבת... ואני
רוצה שהבן אדם הזה יהיה אותו אחד...
ואני רוצה לצאת מהצבא המזדיין ואני רוצה לטוס כבר לתאילנד

ביקורתי
למה אתם ממשיכים לדאוג לי?
אמרתי שאני אסתדר לבד, לא?
אז תפסיקו עם כל האהבה המזוייפת שלכם, ותפסיקו לחשוב שאם תתנו
לי כל מה שאני רוצה זה יוציא אותי מהדיכאון. כי זה לא.

מסתכלת במראה ורואה את דמותך
מושיטה אצבע ונוגעת באצבעך מצידה השני של המראה

אז תפסיקי לשבת ליד הפלאפון שעות ולחכות שמישהו יתקשר, או
לחכות שמישהו שמתגעגע אלייך ישלח לך הודעה באיי סי קיו...
תפסיקי לחשוב שכל העולם מונח לך בידיים...
ושאת המלכה!

סוריאליזם
פשוט לחפור בתוך המוח של בן אדם... ולראות מה יוצא.




אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
אתה חותך אותי
בתור?

יוסי עדן,
לשהאיד עם
סכין.
נימוס אירופאי
בתור ישראלי.


תרומה לבמה





יוצר מס' 4133. בבמה מאז 26/7/01 7:34

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לג'יו די
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה