[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
זואיקי


אל היוצרים המעריכים את ג'יני זואי טרייר
"ולכן הנני משולה לאשה המכינה לה את כלי הבית ושכרה
לה דירה, אך טרם מצאה את האהוב שצריכה לחלוק אתו
באושר החיים ובפגעיהם. מה שחסר לי הוא- לחיות חיים
אנושיים שלמים ולא רק חיי ההכרה, לבסס את פיתוח
רעיונותיי על משהו הקשור בשורשים העמוקים ביותר של
קיומי.........." (עיוות קל של דבריו של סרן קירקגור
בהיותו בן 22)

ג'יני זואי טרייר היא תל אביבית אסלית, הנוטה לבוסס
בביצה המקומית מגיל שהוא בטח צעיר מדי. מתוך
נסיונותיה לצאת סוף סוף מהסחי בו היא שוחה היא מקיאה
מדי פעם החוצה דבר מה כתוב שלמראית עין אין לו קשר
כהוא זה לצורת חייה
ודמותה המוצגת בפני העולם.
בתקוות יישום תכנית ההתנתקות האישית שלה מאישיותה
הנוכחית, היא משוטטת בינתיים ברשת ומותירה אחריה
סימנים מזהים. תהנו!




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היפרדות
כאן התחיל שיעור היוגה שלי, יוגה של כיבוש, הלאה הצבע הכתום -
שואפת להתחברות אינסופית עם האחד. מחכה לרגע המתאים, להיות
ציידת, לנעוץ בו את החץ שלי - בעוד שיהיה זה הוא, בסופו של
דבר, זה שמחר יביט בי כלא מבין, כאומר "הי, מותק, מה, את עדיין
פה?".

באהבה ובמלחמה הכל מותר - היא היתה משננת לעצמה ברגעים כאובים
מדי. לא, לא היתה זו אהבה. היתה זו מלחמה - מלחמה עקובה מדם בה
לא היה לה ספק שהיא חייבת לנצח בה, בכל מחיר, מה שיידרש.
הנצחון היה שלה, שורף ומכאיב ובמחיר של בדידות תהומית וציניות
קרירה בשרב התל אביב

זכרונות
אחרים יצלמו, בודאי שיצלמו, למרות כפותיהם עטורות הקוצים, כי
הנה היה רצח, והנה יש פוטו. את הדם, את הקריאות, את אחוות
הישראלים בעוד רגע של דמים. יצלמו את ציורי האדום האדום הזה,
היוצר תנועה מושלמת על החול הזהוב, והדם שהוא הנפש, והנפש שהיא
החול

חלום
זהו, אם כן, ציור.

שנים קינאתי באותם אמנים, אמני צבע ופלסטיקה, שאין להם את
הצורך במתן הסברים. הם נוטלים צבע, אקריליק ושמן, מים וגואש,
ומתיזים. הם מתיזים את נפשם, את הרהוריהם, את דמיונם והן את
ילדותם הכאובה, ההתעללות שספגו כילדים ואהבתם הראשונה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
תחושתי
כמו לדאות מתוך ביבים
ולנסוק מן האסלות

כמו דיות מלחשות
כמו דיות מקללות

לא עוד

הרהור
לא ידעתי כאב ולא צער
כי לבי שקפא הפך מימים
לרישום מעורפל וכחול
כוויות גחלים ששרפו את רגליי
הן עקבות מסעי מאתמול

יחסים
אני מפחידה אתכם
אני יודעת
כשמתיזה מילים ללא אותיות
משפטים ללא מילים

אלוהים
יד מגואלת שלחתי אליך
מתוך התפילות, חלומות רחוקים
אחוז בה השב את בניך הביתה
השב ללבך לבבות בודדים




מה אם לאלוהים
היה שם ? האם
הייתה קורא בשמו
אם היתה רואה
אותו ברחוב ? מה
אם אלוהים היה
אחד מאיתנו רק
עוד אחד שמנסה
להגיע הביתה
ולסיים את
היום... בדיוק
כמונו אף אחד לא
מתקשר אליו אולי
חוץ מהאפיפיור.



אבא אמר תשאל
תשאל אם לא תשאל
איך תדע?

שאול


תרומה לבמה





יוצר מס' 55020. בבמה מאז 15/8/05 5:46

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לג'יני זואי טרייר
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה