|
 344568359 mary_adlersberg@hotmail.com
גינג'ר כרשמל נולדה ביום אפור וקודר במרץ 1985.
יש לה כמה בעיות שכבר מאוחר מדי לטפל בהן, ואת זה
אתם יכולים לראות בעצמכם ביצירות שלה...
קריאה נעימה!
נ.ב-ברוכים הבאים לטיסת כרשמל ארליינס מס' 977
ליצירות המדהימות ביותר בעולם...
משך הטיסה: כמה שעות שתרצו ותשע דקות.
במהלך הטיסה יש להקפיד על הוראות הבטיחות הכתובות
לדלהלן:
- נא לא לכתוב תגובות שליליות
- נא לא לתת ניקוד פחות מ-4
אם אתם מתקשים במילוי הוראות אלה, אנא עזבו את הטיסה
לפני שמישהו ייפגע...
Enjoy your flight ותודה שאתם טסים כרשמל איירליינס!
שני הבנים נעצרו מול בניין לבן, גבוה ומרשים. חומת אבן מהודרת
הקיפה את שטח הבניין ושער ברזל בוהק עמד בחזית. ירון ניסה
לדחוף את השער הכבד אך זה האחרון לא נענה לו.
גיל, השרירן מבין השניים, הדף בקלילות את השער והשניים נכנסו.
|
בגליל זאת הייתה הפעם השניה שלו. הפעם הראשונה הייתה בחוף
הכינרת, בטיול השנתי של כתה י'. כן, הוא דיבר אתה רק פעמיים
במשך כל עשר השנים שהם מכירים. טוב, בשבילו זה המון. אבל אולי
זה לא נחשב פעמיים... בטיול לכינרת היא דיברה אתו כי הוא היה
אחד, והיו לו שתי מגבות
|
מחר ימלאו בדיוק 10 שנים למותו של דן, החבר שלי לשעבר,
אהבת חיי, והנשמה התאומה שלי. 10 שנים, ואני עדיין חיה אותו,
כל יום, כל שעה, כל דקה, כל שניה. מריחה את הריח שלו באוויר
כשאני נכנסת לחדר שלי, מרגישה את הלחות שהוא מפזר סביבו
|
השעה הייתה שעת לילה מאוחרת. לא הייתה נפש חיה בסביבה, פרט
להם.
צעדיה של הנערה הדהדו בלאט ברחבי הרחוב השומם. עבורו הם היו
צעדים קטנים, רכים, חרישיים, אך עבורה הם היו רועשים כמו סופת
רעמים. היא פחדה. היא המשיכה ללכת עד שהגיעה לקצה הרחוב. שם
נעצרה, מתחת לפנ
|
השעה הייתה קצת אחרי חצות. גל ישבה בוכיה על כסא פלסטיק,
במסדרון בית החולים, מחוץ לחדרה של לינור,חברתה הטובה ביותר,
ששכבה ללא הכרה.
|
סייג לשתיקה חוכמה.
הרבה אומרים את המשפט הזה. הרבה אוהבים להשתמש בו.
נכון, כולם בטח יודעים שיש מקרים שפשוט צריך לשתוק. אבל זה לא
הכל.
|
היה לו ברור שאין ביכולתו להסיר ממנה את עיניו אף לא לרגע:
לא מתווי-פניה הנאים, לא ממבטה הנבון, המעמיק, שהשתקף מעיניה
הכחולות כאוקיינוס, או מקמטי המאמץ הקטנטנים שהופיעו על קצה
מצחה עם תחילת הנגינה
|
זה קרה כשהייתי בת עשר. איבדנו את גולן, אחי הגדול, במלחמה,
ואני הרגשתי כאילו איבדתי גם חלק ממני, ושאני לעולם לא אהיה
אותו הדבר בלי גולן. אני זוכרת בבירור את ההודעה שקיבלנו.
|
"עדנה, תפסיקי להתווכח! צריך וזהו! מה כל-כך קשה לך להבין?"
"אני לא מתווכחת אתך, גלית! אני פשוט חושבת שזה סתם עוד כסף
שהולך לשום מקום ו..."
" מה פתאום שום מקום?! כרגע בזבזתי חצי שעה שלמה מחיי כדי
להסביר למה זה כל-כך חשוב!"
|
כל בוקר, באופן קבוע, היא קמה, מתלבשת, מצחצחת שיניים ומסתרקת.
רק לפעמים היא גם אוכלת. לפעמים, לא תמיד. ורק היא אשמה.
כולם אמרו לה שמשהו לא בסדר אבל אף אחד לא שם את האצבע. אז
אולי גם הם אשמים?
|
He is everywhere.
He is there when I look around.
He is there when I close my eyes.
|
He was my life, my soul.
Now he is nothing but a stone.
|
Some people say death is man's enemy.
They live their pathatic life trying to escape it.
|
רציתי ולא קיבלתי.
קיבלתי מה שלא רציתי.
זה בכוונה?
|
עיני עצומות ואני רואה
ידיי קשורות ואני נוגעת
כשהיית לידי כבר לא פחדתי
כי סמכתי עליך---
בעיניים עצומות.
|
למפלצת שהרסה למישהו תקופה יפה -
ידעת כל הזמן ועכשיו הגיע הזמן לשלם.
ידעת מההתחלה, נכון?
היא הייתה פעם שמחה, היה לה את הנצנוץ הזה בעיניים
הנצנוץ עוד לא חזר, אבל היא חזרה - להיות שמחה, כמו פעם.
ולקח לה המון זמן להתגבר
|
עוד רגע ועוד רגע ועוד רגע
והרגעים ממשיכים לחלוף
וכל רגע נמשך כמו נצח
|
כל אחד אמר המון אבל לא אמר מילה
הוא לא הבין למה היא שותקת, וגם לא היה צריך
היא ידעה למה הוא שותק
ידעה ובכתה
|
למה, רק תגיד לי למה -
למה לא אמרת להם לא
למה הסכמת לעשות את זה
למה הלכת אתם לגיא ההריגה
למה הלכת אפילו רחוק מזה
|
נשארה רק דרך אחת ללכת בה,חשבה הילדה
אבל פתאום משהו עצר אותה.
היא נעצרה מעל התהום, כשניסתה לקפוץ מהגשר הזה, הדק.
|
גופך נישא על כנפי מלאכים
והם לוקחים אותך למקום הזה
ואתה עף אתם והם שרים
אתה לסוף הדרך הגעת
|
אתמול סתם ככה באמצע היום
לא היה לי כל-כך מה לעשות
פתאום הדלקתי טלויזיה
וראיתי את ראש הממשלה שרון
והוא אמר שהוא דיבר עם עראפת
ומעכשיו יהיה רק שלום
|
נשימה. ועוד נשימה. ועוד אחת.
נשימות קטנות, קצובות, שקטות.
חיים.
עד מתי?
|
|
|
גזעני: יאללה,
אני הולך להוציא
שחורים |
|
