|
ברוכים הבאים לפיפ-שואו של גלעד שפירא.
הסיפורים הבאים מהווים מראה וחריץ הצצה למצבים
ומחשבות בחיים שלי. הקוראים מוזמנים להתבונן ולעיין,
להנות ולהתרשם. יחד עם זאת, תכלית הפרסום היא העברת
מסר מסוים לאדם ספציפי, בצורה בלתי אמצעית ואמנותית.
הקריאה היא על אחריותכם. אם נהנתם או הפקתם תועלת
אישית מהקריאה, אשמח לדעת על כך.
גלעד.
עיני החפרפרת איתרו איזו תולעת וכיוונתי את העורב אליה.
יצאנו לציד כמו שני כלבי ציד אציליים, התרים אחר שועלה.
כשהיינו מוכנים לזנק ולבתר את בשרה הרך, היא הסתובבה במאה
שמונים מעלות והסתכלה ישר עליי.
|
עצרתי בצד וסימנתי לו ביד להתקרב. "ג'ונס יא אבויה, שכחת את
סוועדת בבית". הוא נכנס למכונית והצמיד לרקתי סמית' אנד ווסטון
9 מ"מ. הוא אמנם לא עטה כאפייה, אבל לפי המבטא והכפכפים לא היה
קשה מניין בא ולאן אני חוזר.
|
הוא חש ברעב וניגש למטבח, שולף מהארון קופסה של קפטן קראנץ'
וממלא קערה על פיה. הבוקר, הקפטן נושא נאום חוצב להבות בנושא
הגשמה עצמית מרקסיסטית בקובה.
|
זה נורא סרקאסטי בעיניי. זה אפילו יכול להעלות חיוך מלחי ללחי,
כשאני יושב בין חרדי מיוזע במעיל גשם וגברת עבת בשר, עם שקי
מצרכים של ריחות לא נעימים.
|
בניסיון האחרון לברוח מהעולם הטרדות היום יומי שלי ולהגיע לארץ
הפלאות, כשלתי. נחתתי בבית משוגעים בצפון מזרח ארה"ב, בשלכת
של סוף ספטמבר.
|
השנה הטקס היה חייב להיות שונה, כך חשבו מנהלי האירוע לא סתם
טקס יום הזכרון, אלא טקס יום הזכרון החמישים של מדינת ישראל!
התוכניות הוכנו, המקהלה גויסה וקיימה חזרות, קריינים מרחבי
הכיתות נמצאו וההכנות לטקס כמעט הושלמו
|
כל פוליטיקאי חושש פן יגלו את השלדים אשר בארונו, במהלך מערכת
בחירות פולשנית. כל ילד שעומד ללכת לישון, רועד מפני המפלצות
השוכנות בארון המצעים, הנמצא מתחת למטתו.
|
היה היה גן מופלא, מלא היה בירק ומתקן. סביבה לו, מדבר ענק
התוחם בין המיוחד לשאר העולם. אנשי הגן חיו בשלווה ובשיגרה ואף
אירחו חברים ממקומות רחוקים - חלקם טובים, חלקם רעים.
|
המכתב סיפר שהחדר של אדם היה כמו חור שחור, המושך אליו מאסה
בהיקפים אין סופיים. אדם גילה את זה לראשונה כשהיה ילד קטן
ולימדו אותו אודות כוח המשיכה בשיעור טבע; בחדרו הקטן והמקושט
חש כאילו משקלו היה כבד בחצי מאשר בשאר הבית או ברחוב.
|
נובי רוסקיי עייף, חוזר לביתו לישון ומניח את נקניקו במקרר.
נובי רוסקיי פותח ספר שירה ומהמהם לעצמו מזמור בקול רם, כאילו
היה במוסקבה הישנה:
|
לפעמים היה נדמה כאילו יקירתי מהשאול עודנה שורטת את הקרקע
שדרכה עליה, אולם בשנים האחרונות שתקה האדמה ונתנה לסביוני
האביב ללבלב, כנראה משום שנכנעה והבינה שאיש לא יחלצה.
|
העברת את הלילה שכוב על שולחן בחדר אוכל; גרגורי גלגל אותי
לכיריים והדליק את הגז בשביל להעיר אותי, אבל בסוף התלקחתי
ללפיד אנושי וגרגורי סחב אותי למשרד של המב"ס בשביל שייכבו
אותי
|
אני ליצן עם אף אדום, הרבה מייק אפ, פאה מתולתלת וססגונית ואי
אילו סימני היכר של ליצנים, כמו מכנסים רחבים התפוסים בשלייקס
ונעליים ארוכות.
|
יש לי סוד כמוס.
הלוואי והייתי יכול לספר לך. את לא תאמיני לי. גם אם כן, אז
בטח יהיו לך שאלות שלא אוכל לענות עליהן.
|
זהו סיפורם של האסימונים, אסימונים עם חור, אסימונים.
בשביל להבין את החשיבות הסמלית של אסימון, צריך לחוות אסימון,
לדעת מהו, מבפנים.
מישהו זוכר את הטלפונים הציבורים שפעלו על אסימונים? הפכתי את
גוש דן, נתניה, חיפה, אילת ולא מצאתי אחד כזה. אלפי טלפונים
ציבור
|
יש לי חבר שלי שנפטר לפני כמה שנים, אבל אנחנו עדיין מדברים
בטלפון מדי פעם. הוא סיפר לי סוד קטן בשיחה האחרונה שלנו. הוא
אף פעם לא משקר לי ואפילו טורח לדייק, למרות שכבר מת
|
"מאכל עיראקי מסורתי, המבוסס על משטח חצילים בפיתה. המשטח שוחה
ברטבים שמנוניים ויושב על איי תוספות כמו ביצה, פטרוזיליה
ותפוח אדמה, לפי הטעם והמצב רוח". מגדיר המזון העברי - ערך
"סביח".
|
זורחת ממש כמו כוכבנית קולנוע, אבל כה בתולית. חיכיתי לה שנה
שלמה ובסוף הגיעה עירומה, קצת לחוצה לקראת יום הבוחר שלה.
רציתי להרגיע, ללחוש מילות אהבה ועידוד. ניסיתי ללטף והיא
הייתה קרה כמו קרח. ביתרתי אותה לתריסר חתיכות בקופיץ חד.
|
צעקתי לו - "נמש, תתחיל לשחות יא אהבל", אבל הוא לא הגיב
והתחיל לעשות עם הידיים כמו כלב. נמש התחיל לצעוק כמו משוגע
ולנופף בידיו, כאילו קורא לעזרה. המים בבריכה הגיבו בגלים
קטנים ומלבדי, רק הלבנה הביטה בנמש הטובע.
|
פעלנו לפי התוכנית והגיע השיא. שלפתי את מיכל הספריי הכחול,
כלי הפשע, והתחלתי לרסס כמו אחוז דיבוק. עמדתי על סולם מוגבהה
עם גלגיליות בתחתיתו, שאפשר לנייד אותי לרוחב הקיר הענק והפסים
החלו לתפוס צורה ריאלסטית ומדויקת, בעוד שיער ראשי נרטב מגשם
|
"פנטסטי, פשוט פנטסטי", מחאתי כף לעצמי.
לפני הייתה שרועה פרארי אדומה, קפצתי עליה בקוצר רוח והעברתי
להילוך הראשון. הילוכים ידניים תמיד נראו לי סקסיים, לפחות
כאשר יד שעירה ושרירית כמו שלי הניעה אותם.
|
גם אני אביר של כותנה
גבעוליי נקטפים משדה ואני מלוקט למכונה
עובר עיבוד ודה סטרליזציה
אולם עתה אני נקי ורך
כמו צמר גפן לבן
|
מר אדום הנרגן כועס גם היום
כנראה שלא נתתי לו בדיוק את שרצה
"זה פשוט סקנדל!"
הוא רוטן בפינה ורוקע רגליו
ברצפה
|
יושב בבית קפה בשינקין עם צילינדר לראשי
מנופף בכוס תה ושואג "לחיי הוד רוממותה, המלכה!"
|
נובי רוסקיי הורג אנשים ובכל מוות מתנגן תו
אמן המנגן על פסנתר ובכל תו אדם מת
ועל פסנתרו
מרגריטה קפואה - ובתוכה איש, בנזונה קטן שצועק
|
אז קפצתי לכביש החוף מהגשר של הרב מכר ונחתתי בדיוק לפני
אוטובוס.
|
הוא תמיד מקפיד לצאת מהמשרד ב-17:28, בכדי להפעיל את פקודת
"בית" ללא איחור.
|
הם הציגו את עצמם כלוחמי הגורל, שלא נבראו ולא ימותו. לוחמים
השוכנים בראשו של כל אדם מיום היוולדו ועד יום מותו. הם
הגורמים לאחד לעצום את עיניו ולישון בלילה. לוחמי הגורל חודרים
לפנטזיות ודרכם למחשבות, עד שבעל החיים נכנע ומת.
|
צולם באולימפוס דיגיטלית בבית הקברות ע"ש טרומפלדור.
|
אל הארכיון האישי (15 יצירות מאורכבות)
|
|
מה זה טוען? מה
זה טוען? למישהו
יש ספק שאני
הקופירייטר של
אלוהים? מה? אתם
חושבים שאין
לאלוהים
קופירייטר? סתם
עשינו את כל
הבאלאגנים האלה
עם המסגדים
והקברים?
רייטינג, הכל
רייטניג.
הקופירייטר של
אלוהים מסביר את
המלחמה הזאת |
|
