|
גילי שינפלד ילידת 1980 היא בעלת תואר ראשון במדעי
ההתנהגות, ומתחילה תואר שני בביבליותרפיה, טיפול
באמצעות כתיבה וספרות. בשביל התואר הזה היא מעבירה
בימים אלו את דבריה מבאר-שבע הדרומית לחיפה הצפונית,
ובשביל שהמעבר לא יהיה קיצוני מדי, נחה בנתיים אצל
ההורים ברחובות. סיפוריה הופיעו בעיתון זמן תל-אביב,
זכו בתחרות השירה והפרוזה של החיילים לשנת אלפיים
(ואף צפויים לצאת בקובץ סיפורים מטעם תחרות זאת),
ובעיתון של אגודת הסטודנטים "צ'ופצ'יק". היא גם כתבה
בעיתון מחתרתי באוניברסיטה, ואפילו שם צינזרו אותה
לפעמים.
הסיפור "הרכבת התחתית" זכה בהמלצת המערכת, אבל הוא
לאו דווקא הכי טוב כאן. היא מבטיחה להעלות חומר חדש
לאתר המאוד מיושן הזה בקרוב. תהנו!
בסוף הארוחה המלצר מביא לילד מוס שוקולד קפוא של מסעדות כצ'ופר
לא ברור על היותו ילד. אני שותה קפה מריר בכוס קטנה, למרות
שאני לא אוהבת קפה. הצ'ופרים משתנים וכשאתה מבוגר יש דברים
שאסור לך לבקש. להיות מבוגר זה לא כיפי בכלל. זה לא אני, זה לא
מובן, זה לא ברור מא
|
כי היה לי קר אז חשבתי לאט וחשתי לבד. אז אמרתי: הכבישים
סגורים, הטלפונים מנותקים. בפנים ההסקה פועלת. שותים קפה מתוק
עם חלב וקינמון.
|
ואז מגיע האיש הזר. יש לו חיוך רחב. האיש הזר רואה בי דברים
שלא כל אחד יודע, למשל בדידות, פחד, ייאוש קיומי זמני. למשל
אחוזי אלכהול בדם. אין ספק שזוהי תכונה מאוד מושכת, בדיוק מה
שהוא מחפש ולכן כל השאר מיותר.
|
שתיתי הרבה משקאות חריפים. רקדתי כל הלילה. גם אחרי שהחתן
והכלה עזבו את האולם, אחרי שהחתונה נגמרה, אחרי שג'וני מצא את
עניבת פו הדוב שלו שהתגלגלה מתחת למיטה התלבש והלך.
|
בלילה אני חולמת שאורן עושה מדיטציה, ועף ישר לשמים. הוא מעופף
לו שם עד שהוא הופך לבלון אדום "אדום זה הצבע שאני הכי אוהבת"
אני צועקת לאורן הבלון. "בלונים לא מדברים, אומרת לי אינג'ל
שיושבת פתאום לידי על ערמה ענקית של חתיכות קלקר למשלוח.
"אינג'ל שולחים אותך!
|
ופתאום חשבתי כמה זה יהיה נורא עם אני אגיד לה "לא" שם באמצע
מוזיאון הבטריות. אם אני אצעק את זה מעל קולות הילדים. עם אני
אהדוף את הרובוטים הקטנים, אצרח מעל מוסיקת תיבות הנגינה
אקפוץ מעל הבלרינות המסתובבות, ואגיד לה : לא לונה, אני לא
אוהב אותך
|
אני קמה בבוקר ורואה שבנו לי מאחורי הבית בניין חדש עם חניון
תת קרקעי.
חניון תת- קרקעי? מה זה פה מנהטן? תל-אביב? מרכז העולם? אני
אומרת בערב לחברים שלי. פה מתחת לבית. בואו נרד לראות!
|
אני רוצה כל כך להשתחרר, אני אומרת ליוסי. אני מפחדת פחד מוות
ממטוסים וכל השאר. כל כוכב נופל נראה לי מחפש אותי בלחש, לראות
איך העור שלי עולה בלהבות.
|
. אתיז על עצמי בושם דומיננטי בכמויות, שהריח ישאר שם גם אחרי
שאלך. כדי שבלילה כשהם יעשו אהבה, היא תריח את הבושם בשערו
ותרגיש, רק לרגע חסרת בטחון, בודדה ופוחדת.
|
"זה הרבה , זה הרבה, זה הרבה ", הוא אמר לי, "מתח מיני
והתרגשות, פוליטיקה קשורה לסקס כמו דג למים". הייתי בת שש עשרה
והוא בן ארבעים ". נורא נורא מתרגשים, אולי נזכה בבחירות הפעם,
חיים יבין יגיד 'מהפך' בקול סמכותי ועמוק
|
יש משהו שונה בפעם הראשונה שאתה אומרת לעצמך: אסור לי לאהוב את
האיש הזה, או -זהו האושר אותו עלי להציג, או -הלוואי והייתי
יותר רזה ומסודרת , או - זהו הזמן לשנות את חיי לטובה.
|
"היית חייב לעשות אותה כוסית?" רונית שואלת כששלי במקלחת. "על
זה אתה חושב כשאתה כותב סיפורים?" אני כבר מכיר את הויכוחים
האלה, אין לי סיכוי לנצח. "היא בת 12 לעזאזל! מה את רוצה
ממני? לא אני לא חושב על בנות 12, בכלל לא. אף פעם לא. "
|
ואחרי שתלמד את הכללים של המשחק, תשחק אותו כל-כך טוב שלפעמים
אפילו אני אשכח, עד שהאור יכבה. ורק אז אני אוכל לראות שהפסדתי
במשחק. אבל בנתיים, אתה מבקש אז אני אלמד אותך. תעצום את
העיניים, ותדמיין את השקיעה.
|
תמיד היה לך פחד לא רציונלי מקרקסים בכלל וגמדים בפרט. העניין
עם פחדים לא רציונלים הוא שהם לא אמורים להתגשם. נגיד אח שלך
איתמר מפחד מכפתורים, אבל אף פעם לא תקף אותו כפתור ברחוב.
|
...את המוסיקה הכי יפה-יפה-יפה, ושמן עיסוי בריח לוונדר
פיטשולי. ואשקע עמוק לאושר צרוף ומוגבל, כאילו הלכתי למסיבה
והיה לי כסף רק לוודקה "רד-בול" אחד, או לכמה שכטות מג'וינט של
מישהו אחר.
|
|
|
החיים הם לא כמו
פג'וייה
הם כמו בננה
הדוד משה
בהירהורים
חקלאיים |
|
