|
גיל פרידמן, יליד 1983, צמח (לתפארת מדינת ישראל)
מהמעמד הבורגני ומקווה להגיע לגדולות.
בינתיים הוא מעביר את זמנו בבטלה ולא בבטלה.
מנסה להיות מחוכם ושנון ומדי פעם אפילו מצליח...
השמיים היו אפורים ומעוננים. אפור כהה. מדכא.
שדות ירוקים מתחתיי. אם הייתם באנגליה (במיוחד בסקוטלנד
וויילס) אז אתם יכולים לתאר לעצמכם את הנוף המרהיב...
|
המילים הראשונות של סיפור, כל סיפור, הן המילים שהכי קשה
לכתוב...
יושב ובוהה בסמן המהבהב, שעה ארוכה בוהה בו, אך המילים לא
באות.
|
השעה הייתה כבר קרוב לשמונה ואני כמעט סיימתי לסדר את הבית.
בדקתי שיש לי הכל. חטיפים - יש, בירות - יש, קלפים - יש.
החלטתי גם לשים דיסק של משינה במערכת...
|
"קו עשרים ושלוש עבר?" הזקנה שאלה אותי.
אני שונא שזקנות תימניות שואלות אותי אם האוטובוס עבר....
|
"לנשום טוב, לנשום טוב" היו המחשבות שעברו בראשי כרגע.
אני תמיד חושב בדקה הראשונה על איך לנשום טוב ואח"כ זה כבר בא
לי בטבעיות. ראיתי את אסף בערך שישים מטר לפני.
אני לא אוהב את אסף, אני אפילו שונא אותו. בתחילת י"א הוא היה
חבר שלה....
|
אני לא אוהב אותו
אבל כשהוא בא
הוא החבר הכי טוב שלי
|
הצלופן מסביב ללב
הוא שומר עליו
והוא מגן עליו
והוא כולא אותו
|
זה דיי פרדוקסלי כשאני חושב על זה, הבנאדם שאני הכי אוהב בעולם
וגם הכי שונא בעולם...
|
כולם יגידו
"תראו, הוא כמו פרפר שבוקע מגולם..."
די!
לא רוצה!
|
זו לא סליחה לכל אלו שפגעתי בהם. זו לא סליחה לכל אלו שנפגעים
מדברים שאחרים עושים. זו לא סליחה כללית.
זו סליחה למישהי אחת בעולם. יחידה במינה.
|
פסלים. כל-כך הרבה פסלים....
|
|
|
