|
מכמה הרגלים קבועים
בפאתי בתי כפרים
מביט אל קו שמיים,
צועד על השבילים
|
אהובת נשמתי
בלי מילים
את מסבירה את מה
שמתחולל אצלך בפנים
|
הים אותו הדבר
בסופו של דבר
וגם את,
כן גם את
|
תקראו לו אלוהים,או סתם מזל
אבל אני צמא לדעת מה צופן לו העתיד
מי יגיד לי , מי יגיד?
|
כן אפשר
להתחיל בחיים, חיים חדשים
|
הילדות שלך, התמימות שבך,
הקסם שלעולם יישאר בזמן נתון
המתיקות שלך, ההתרגשות אתך,
הטוהר שלנצח יתגבר על הסיכון
|
מחממת את הקור שבך,
מצחיקה את העצבות שלך
נשיקה אחת על כל לחי תספיק,
חיבוק דוב גדול יחזיק
|
עם שחר
אני אתך אבל לא איתי,
עם שחר
אני כאן אבל לא ממשי
|
למרות שאלפי - אלפים ניסו לפנייך ללא הצלחה בעבר
הם אלה שדבקו במטרה כמוך אך לבסוף הפכו לעפר
|
אל תשתה, אל תהיה כזה
אחד שמאבד את הראש
שגורם לי רק לחשוש
לחייך, לחיי, לעתיד
|
ארבע מילים וגעגוע
יסדרו את הכל
בינינו מי שפוגע
יודע גם למחול
|
אז גלי לי האם נפגש?
האם שווה לי לחכות?
ומשם נתחיל, משם נתחדש?
שוב
|
את זאת שיודעת
על הסוד שלי ושלך,
על העוד המחכה כל כך
מעבר לפינה
|
בוא נציל את מה שאפשר,
במחיר מלא נקבל את מחר
דרך שער אל שום מקום,
על-פי המציאות, בהשראת החלום
|
העיניים שבנינו הן אותן העיניים
האומרות מיליון תודות
ששנינו ביחד כאן,
ביחד כאן למרות
|
בין האותיות הקטנות
נושבות להן הרוחות
המלטפות את הקשת העולה
שמפתיעה אפילו את עצמה
|
מכמה הרגלים קבועים
בפאתי בתי כפרים
מביט אל קו שמיים,
צועד על השבילים
|
בין כותלי גופי
המחסומים נפתחים,
בין כותלי גופי
בעורקים זורמים
|
במדי צבא
נשארת אתה
חסין אש
עומד בקור
|
רק השמש שטפה
מילים שזרקת
רק השלכת עטפה
שקרים שאמרת
|
במקומך שמתי כרית
מצד שמאל על המיטה
שם מצאת אותי אמתית,
סוערת ושקטה
|
אני עדיין שלך
מבעד לרע
וגם מבעד לטוב
|
בקצרה
לא הצלחתי להשאיר חותם
בשום מקום
בקצרה
|
לקלף את עלי הציפוי
מעל השקר
ולצפות לבלתי צפוי
זה בסדר
|
בשורה התחתונה
אתה הולך, אתה גם בא
בשורה התחתונה
יש לי מתנה אחת לתת לך
|
"מי? ולמה?" את שואלת
ואין לי תשובה מדויקת
אולי עדיף לא לדעת,
אולי עדיף בשקט לגעת
|
נשארנו ביחד
וזה הכול בעצם
רגע לפניי בוא הגשם
רגע אחריי המבול מי אשם?
|
את לי אושר, את לי שי,
את האביב שבחיי
תמיד
|
גיטרה, כיסא וים
זה מה שדרוש
בכדי לזרוק את הייאוש
|
חסר לי גרוש ללירה
ומה לך חסר?
|
אל תהיה מנותק
לא חשוב מה המרחק
מהעולם החיצוני
בו אתה חי
|
אם טעיתי
האם תביני אותי?
אם טעיתי
האם תסלחי ללבי?
|
מהגורל האכזרי,
אני מתחמק,
עבורי הוא בסך הכול כלום
|
כי הגלגול הבא שלי
יבוא מתישהו,
יגיע איכשהו
אין מה לדאוג
|
יותר קשה לנצח את עצמך
מאשר לנצח כל אחד אחר
בימים ארוכים אתה נלחם
ואני כרקיע מעלייך מתבהר
|
סימן לשקט או לסערה
זו הייתה הצפייה
שלי ממך
גם ייאוש וגם תקווה
|
זה הזמן לקחת
החלטה אחת שווה
לעשות משהו
שלא עשית עדיין,
לקחת החלטה אחת שווה
שתיצור יש מאין
|
היום, מחר, בעוד שעה
את יוצאת למרפסת עם סיגריה
מביטה לכביש
קבעת אתו והוא נשאר אדיש
|
האם אצלך אני בצלליות
או סתם בשיר שחי לו,
חי לו במגירות?
הייתה לי תחושה,
רק תחושה להיות
|
את היית לי מאושרת,
היית לי הכול
את היית לי המחברת,
היית לי המכחול
|
לעיתים אני
נוסע סתם בזמן
אחורה מהר,
אחורה רחוק
|
צעידה חרישית בין הדיונות הזהובות
הביאו אותי לכאן באפיסת כוחות
למרות הפגיעה בעומק הלב
"אין כאב, אין זמן לכאב"
|
צעידה חרישית בין הדיונות הזהובות
הביאו אותי לכאן באפיסת כוחות
למרות הפגיעה בעומק הלב
"אין כאב, אין זמן לכאב"
|
איתך הפרק נגמר
בלעדייך השכל ישר
אם הייתי יכול,
הייתי ממשיך איתך אל המחר
|
את הרבה יותר מפרס
הרבה יותר מקלף האס
זה שצמוד לחזה,
המנצח ולא במקרה
|
זה נכון אני הרע וגם הטוב
אז מה לעשות?
לאהוב או לעזוב?
|
השתקפות דמותך על פני המים
נעלמת עם בוא הגשם משמיים
המרטיב את שערות ראשי
כמו דמעות זולגות מתוך תוכי
|
כשרבים מי אוהב?
כשמשלימים מי מסרב?
מי? זה חזק ממני
כל כך חזק שאני עוזבת הכול
|
רק העתיד ילחש או יצעק,
רק העתיד יבכה או יצחק
לך בפנים
או אי שם עמוק בפנים
|
רק תעמוד על שלך
גם כשסוף העולם עומד מנגד
תחזיק מעמד
גם כשהזמן אוזל בשקט
|
חורפים, הם קצת מכל דבר
גשם, רוחות, שלג וקר
חורפים, הם קצת מכל דבר
היום, אתמול וגם בשחר המחר
|
לגלות את הסוד הטמון באושר,
לסגור מעגל שעדיין לא סגרתי,
להמיס את קצה הקרחון בנשמתי
|
ממך יותר לא אקבל נשיקה מחדשת,
ממך יותר לא נותרה לי מילה למזכרת
רק חיבוק זה כל מה שבעצם השארת
עטוף בחיוך שלא מש מפנייך כשהלכת
|
רק חיבוק, אותו חיבוק אחרון בהחלט
שהסתיים במצח אל מצח
נשאר תלוי על קיר ליבי לנצח
נצחים
|
חלומות לא עולים כסף
גם לא זהב או שק יהלומים
חלומות לא עולים כסף
רק מחממים את הלב מבפנים
|
איפה אמצא חלון הזדמנויות,
חלון ללא בית, ללא קירות
בכדי לנסוע בזמן
אל עיר האפשרויות
|
האם תהיה חלק ממשהו,
חלק ממני?
אהובי?
|
חמישה לחמש
על שעון היד
חמישה לחמש
כשהשקט נכחד
|
חמישה לחצות
לוטשת עיניים לראות
מה מידת הריחוק
בין כוכבי הבדידות
|
ואת רוצה לזכות
בכל העולמות,
לגעת בכל החלומות
ואני החלום הכי קרוב אלייך
|
נשארתי איתה
עם אהובתי,
עם חצי הכוס המלאה
|
נשרפת מהחול הבוער
אך חרבי מונפת אל על
שוכבת בכדי להסתתר
ואין לי ספק בעיניים בכלל
|
לא יודע
אם זה אני או את,
או משאלה אחת?
שבתוכה
הייתי שם הרבה
עבור טיפה של קצת
|
ושוב אני הולך לים
הוא שוב סוער
כמו אצלך עמוק בפנים
בכל אופן אני
|
עבדים לזמן
שוכחים שאנחנו
מתארחים כאן
|
יד מלאה בכלום השארת בי
כאילו לא זכרת שהיום יום מיוחד,
ובכל זאת אהבתי הרבה, שנאתי מעט
אותך, את כל מה שקשור לעולמך
|
אוהב אתכם
ללא גבול
ילדיי, יהלומי חיי
|
יחי ההבדל הקטן
בין הצלחה לבין כישלון,
בין ההפסד לניצחון
יחי ההבדל הקטן
|
איפה אתה?
האם אתה הולך על חוט השערה?
איפה אתה?
האם אתה שפוי או יוצא מדעתך?
|
במקום בו יש מים, יש חיים
את זה כבר ידעתי
מהמקום בו התחלתי
מצאתי דרכים
|
כל משחק על החיים,
כל נגיעה מותירה סימנים
עד לשריקה האחרונה,
עד לשקט שאחרי הסערה
|
כל שרב נשבר,
כל שלג נמס
כך גם אנחנו בין השאר
|
כן, החסרתי פעימה כשהקסם נעלם,
הקסם שלך, לאן הוא נעלם?לאן?
מוזר כי את עדיין כאן
|
בעוד שנייה
מתעוררת מיד
חסינה, שברירית
אך יודעת תמיד
לאן היא ממשיכה
|
למרות שאת לא אמיתית
רק המוות בנינו יפריד
זה מה שיש
ואין מה לעשות
|
לא הייתי מהסס
לאהוב את האסור,
לא הייתי מהסס
לתלות את הציור
|
שורף גשרים,
הולך על המים
העיקר להרגיש אותך
איכשהו מעבר למילים
|
התחלה חדשה
הופכת לגשר על מים סוערים
הזדמנות שנייה
מביאה אתה רצון להשלים
|
להתחיל מאפס
ולטפס ולטפס ולטפס
למעלה
|
כלום לא יעזור
לחולל את השינוי,
כלום לא יעזור
חוץ ממך, כלום
|
בסופו של היום אין יום,
בסופו של הלילה אין חלום
רק דוושת הגז באוטו,
רק כן או לא?
|
זה לא הרגע
לחיות על זיכרונות
זה לא הרגע
לשקוע עם השקיעות
|
תחיה את היום, כן
כאילו אחרון בחייך
ואז תרגיש שאין
דבר עומד בפנייך
|
למרות הכול או בזכות הכול אנחנו כאן?
המסכה מתחילה לנשור מהפנים, האם בזמן?
למרות הכול או בזכות הכול אנחנו כאן?
|
לפעמים חייבים למות בכדי לחיות מתוק,
מוכרחים להתרסק בכדי לעוף הכי רחוק,
לעוף הכי רחוק
|
יש לי נטייה ליצור טלטלה ולנשום
מצטער על הדברים שלא קרו אחרת
מי יודע מה יוליד לנו יום?
האם נזרח או ננשור כעלי השלכת?
|
אתה לא כותב לאייל גולן
אבל השירים שלך בכל מקום
משם ועד לכאן
אין לך כסף גם לא אלפית מגולדהאר
|
לא הייתי מוכנה לזה,
לא הייתי מוכנה
שזה יצא מדהים כל כך
מאותו יום ואילך
|
חפשו מדרגות
אל המצולות
בכל זאת
|
אתה חושב שאתה
מומחה לאהבות
תגיד לי ת' אמת
מתי אותי אהבת?
|
היש רצון בלתי נגמר, רצון לאהוב,
רצון להמשיך בלי סוף, היש?
היש מוצא חיובי, מוצא של טוב, היש?
|
מחפש את יום האתמול,
מוצא אותו בין הים לבין החול
מי יעזור לנפש לזרום?
מי ישנה את מאזן הכוחות?
|
מיוחדת שלי
עד אור הבוקר חיפשתי בנפשי
מילה שלמה שתגדיר לי אותך
מיוחדת
|
גשם על הים,
מים על מים
אני פה ואת שם
מתחת לאותם השמיים
|
מכוונת גבוה,
מכוונת נמוך
המטרה זזה מול עיניי
כמוך אולי
|
ממש אחרי הנצח,
ממש אחריו
אקדים תרופה למכה,
אספוג את המצב
|
מפלסת את דרכי
בין שדות אהבתך
אל המקום הלא-נודע
הקיים בעולם הזה, שאמצא
|
במה לבחור?
בך
או
במפל של זיכרונות?
|
כשאמצא את כל כולך
מעניין אם תהיה שם לבדך?
או שמישהי אחרת
כבר את מקומי תפסה
|
הגהנום כבר מאחוריי
וגן עדן מלפניי? אולי?
תגיד לי אתה עד מתי?
אשקר לעצמי
|
הבית רחוק מהים,
ולא בא לי בריכה
עמוסה בכול העולם
הדשא זמין מעבר לוויטרינה של המרפסת
|
כבר לא מתגעגע לרגש,
מתגעגע להיגיון
כבר לא שואל למה,
אני ער אחרי שהלכתי לישון
בקלות ובקושי,
"יהיה בסדר, יהיה יופי"
אומרת אשתי
|
בלי ניחוש שני,
בלי ספק רגעי,
מאמין
ובמה את מאמינה? במה?
|
לפניי שתדעי באמת מה
נכון לגמרי,
מה נכון בשבילך
אני כאן
|
נפלאות הבוקר עולות בי לאט
כמו החמה מעבר לגבעות
נפלאות הבוקר יודעות רק מעט
ממה שעבר עליי בלילות
|
תאמיני לי
או שאל תאמיני לאף אחד
בכל מקרה יש רק נצח אחד
קחי ת' זמן, תבחרי ת' אופציה
|
נשאר מי שאתה
כמו שהיית בעבר
נשאר מי שאתה
כשאף אחד אותך,
כשאף אחד אותך,
עדיין לא ספר
|
סוחבת את הדרמה איתי,
שומרת אותה לעצמי
בתיק עור אמיתי
אותו אתמול קניתי
|
סחתיין עלייך, סחתיין
הכול קטן עלייך
וזה רק, רק מאלוהים
|
משהו בחיי יזוז
יחזיק את הסיכוי
ויעלה את האחוז
|
עד לגל האחרון
את מחפשת ברקיע
טיפה שתתאבד ותרגיע
|
אל תפילי את המילים,
אל תמחקי את השירים
שאת אוהבת
הם פה לידך באופן זמני
|
"עד שתמצא אהבה אני כאן",
רגילה מבחוץ, מיוחדת מבפנים
לנגד עינייך, לנגד שעון הזמן
הרץ ללא הפסק ומשכים
|
על גלי האופוריה
שוב אתה גולש
בין סדיני המיטה
באוזניי אתה לוחש
|
פירורים של נעורים
הם עפים ברוח עד אליי
פירורים של נעורים
לא נותנים מנוח, עד מתי?
|
על הקיר
הפרפרים תלויים,
מאחורי השיר
המשמעות בעננים
|
לחיוך הממכר והשובר
את הפנטזיה לרסיסים,
את האושר מבפנים
מרגיש כמו צדפים,
צדפים שבורים
|
כמו צל הרים
המשתקפים בנופה
אתה קיים ונעלם לרגעים,
אבל תמיד נושם בגופה
|
הסתובבת על הצד,
לא רדפת אחרי אף אחת,
לא פספסת את הנקודה
והעברת בי צמרמורת
|
עד שנשמע למרחוק
את קולות החיים
עד שהשחור יהפוך לירוק
והאפור לפרחים
|
קורא תיגר
על הדם שנשפך,
קורא תיגר
על הירי שנפתח
|
קמה מהקבר
נושמת מכל עבר
העיקר לחיות
בכדי להיות
מה שהלב רוצה ומה שלא?
|
אולי אתה מושלם
אבל לא עכשיו
|
קשתות
בעננים ועל שיערך
מול הים האדיש
גופי הכי מרגיש
|
מחבקת רגליים קרות
להתחמם אתה יודע
חושבת עלייך שעות
האם אתה שומע
|
רוחות שרב
מחכות לקיץ בחיוך רחב
כמוני, כמוך
|
כמו רוח פרצים,
כמו צונאמי בחופים
באת והחזקתי מעמד מולך
|
זקוקה להזדמנות אחת, לנס
למישהו לבכות עליו, שיכנס
בדלת הראשית אל תוך הלב
לשים ראשי, לנוח על כתף
|
כמה עוצמה, ככה יופי,
כמה סיכון, ככה קושי
להיות בתוכו
|
עד שלשום,
הייתי בסיוט, הייתי בחלום
רציתי להיות סינדרלה
אבל לא יצא
|
שבע בבוקר יום שבת
רק אני והדייגים
בים של סוף ינואר
אלה אותם חיים
|
קמטי הרים כתמונה
בונים לנו תפאורה
של מקום קסום ורחוק
בניחוח יין אדום ומתוק
|
שבילים, לאן הם מובילים?
אליי הם מביאים סימני שאלה
מה יהיה בסופם?
אני תוהה שנייה אחר שנייה
|
בנינו נשאר לו הסוד
המבקש להפוך לעוד
לך יש חסינות,
את שוברת ת' בדידות
|
"בשביל סיכוי אחד למיליון,
תפקחי את העיניים"
"בשביל סיכוי אחד למיליון,
שווה לנשוך שפתיים ולהמשיך"
|
הטלפון שוב מצלצל
מאותו המקום אני מסתכל
על גדר המערכת, האוויר מתחשמל
כשבתוכי הלא נודע הולך ומתבלבל
|
בתוך ענן לבן- לבן
מזמן לא הרגשתי
ככה בעננים
אתם יודעים
|
כמה תמונות תכלי לשלוח אליו
ועדיין הוא יוותר
כמה מבטים ללא חיוך סתם
יעזרו לך להתגבר
|
תחזיר את האקשן לחייך
לא איתה, רק איתי
לכל מקרה שלא יקרה
|
הגיע הזמן
לבחור באיזה צד אתה
הצד החלש או הצד החזק
רק לרגע
|
תעז,
מה כבר יכול להיות?
מה שבא הולך חוזר
מה ששובר בסוף עובר
|
|
|
אחרי שהשתתפתי
איתם במעשיהם
הפראיים (או,
שאני אתחיל
לציין) אני כבר
לא מסופקת עם
אנשים אחרים
מלבדם.
החברה של שלי
מתוודה. |
|
