|
כשהאדמה תחתי רועדת
והכל עכשיו קורס,
אולי זה אומר
שכדאי להמשיך לחפש.
|
זה די חבל לחיות
בגלל הפחד מהמוות.
|
יד נשלחת.
יד פורצת.
יד חוטפת.
יד חשה.
משהו פועם ביד.
|
היא הניחה עליך פרחים לבנים, כמו ששמים על קבר של מת. פיזרה
אותם כך, מתיסרת, נפרדת, סביב גופך המוטל כה שקט.
|
בתוך משהו לא ברור,
אולי גם קצת עצוב,
עומדים שנינו באמצע,
אחרי הסיבוב.
|
ביום שבו עזבת, מבטים ננעצו כסיכות. פתאום כולם נזכרו בך, אספו
את שברי השתיקות.
|
|
|
חיים איך
שיכולים
ואז הולכים לשבת
בצד ומעשנים |
|
