|
הניסיון לצייר קווים לדמותה, יעלה חרס בחכה.
כי לפעמים היא כך, ולפעמים היא לא.
לפעמים היא שם,
ולפעמים היא פה.
הגיגים, שירים, וסיפורים שכתבה מאז היותה טינאייג'ר
ועד היום.
כבר עבר איזה עשור ומשהו.
"האמת היא, שבסיפור שאצייר לך יש כתמים של צבע".
"למה?"
"כי זה סיפור על ג'יפסוסדאק".
"על מה?"
"על ג'יפסוסדאק".
|
"הגיל של מי?", שאל העצב, "של ההיא שם בפינה?"
"כן", ענתה השמחה. "נו, עוד לא זיהית? זו גילי, שעוד לא החליטה
אם להיות עצובה או שמחה. עומדת לה, המבולבלה, ופעם בוחרת בי
ופעם בך".
|
היה לי כאב.
כאבתי אותו עד שמאסתי.
חשבתי שטבע,
אך הוא עוד קיים בי. באובדנו.
|
הגבול ביני לבינך עובר בטבע.
כל העולם נמצא בינינו עם כמה הרים באמצע.
|
לפרוץ את השער
לבעוט עם השיניים
עד הגבול האישי,
עד למציאת האני,
|
"אני יודע שגורשתי" החל גרשון לגמגם
"אבל מאוד חסרה לי החברה שלכם"
כלום ושום דבר שקלו לצרפו לפמלייה
אבל אף אחד התמרד נגד רוע הגזרה:
"אם כולם התגרשו ממך אז איך נוכל לבטוח בך?"
|
כל המים ששוטפים אותי,
כל המים שמחליקים על פניי,
כל המים שסוערים וגואים בי
לא משנים דבר -
האהבה שלי אליך היא סלע!
|
כמושותו זו מילה מצחיקה,זה כמו להגיד "כמו שהוא", או "כמו שהוא
היה". כמו הכלה של עוד בן אדם בתוכך, כמו שהוא בתוכי.
כמושותו. כמו שאז.
מין מתוק כזה, שניגר.
|
ואתה -
אם תגיע, תיכנס?
ואם לא תבוא
אחכה?
|
נצחיות זה משהו בלתי מנוצח,
ממש כמו המצח
שנשאר נחוש בדעתו,
לעשות את כל מה שבחפצו.
|
קח אותי לים
כדי שטיפותיו הנוטפות
יסחפו את העבר
לתוך מערבולת מוות.
|
זה חוט שנידף באוויר,
אל הציפורן, דרך הפות,
|
אלוהים פנימי שלי
היה איתי היום, כמו בכל יום.
נטע בי אמונה, יכולת וחוזק.
אני אדאג לכמות, תדאג אתה לאיכות.
|
לא מזמן קראתי כתבה על חייל אחד שאמר שקשה זה רק בלחם וגם אותו
אוכלים, אבל עכשיו הוא כבר מת, ובמילא את הקשה של הלחם אף פעם
לא אהבתי.
|
|
|
גמל גמל גמל
שגמל גמל
אחת על יחסי
הגומלין בין
הגמלים |
|
