|
משתדלת להיות אמיתית אבל לפעמים מפריזה בכנות.
זרות מושכת אותה כבמטה קסם,
מקסם שווא שיחשוף בסוף התעלול את
הכמיהה לשייכות.
|
יושבת קשת עורף, חושבת
ומה שעובר בראש
בלתי ניתן עליו לחלוש
|
אינספירציה מתוקה
לכתוב דברי זימה
בא לי לבלוע אותך, את כולך
|
לא עוד הבלים על אהבה. די, נמאס!
|
אתמול ראיתי זיקית.
בהתחלה היא חייכה אלי והתקרבה,
ותוך דקה,
אולי פחות,
החליפה צבע פעמיים-
לפחות.
|
לא נדבר יותר. אני בוהה בך.
|
אסור לי להרגיש טוב לידו
או איתו, או לרצות אותו
|
ואז, כשהוא מגיע, הוא מביא אותה ביחד איתו,
זוג מהסרטים, זוג שאין לו אמצע וסוף, אלא רק התחלה.
הוא- סוף, היא - אכזבה.
כשאצלנו היא נגמרת, אצלם היא רק מתחילה,
האהבה.
|
...ואם ברצונכם להגיע לאותן המסקנות,
עשו הכל לשם ההתנסות...
|
או שמא סתם חרמנית...
לא סתם, אבל חרמנית.
|
מהלכת עיוורת בעולם של טעויות,
בעולם שתושבותיו גורמות לי לאבד את התקווה,
והרי אני, בכל זאת מקווה,
שלא אשוב עוד לראותן בתוך כל העיוורון הזה.
|
כלביאה פצועה אט-אט פוסעת במבט לאחור...
|
רוצה את האמת?
הסתכל לי בעיניים.
אבוי! אתה לא יכול.
לא הרגשתי כלום.
|
רק עוד קלישאה תצילני מן האבדון
|
תור אחר יונתן, מזור למכאובי העבר,
שא אותו כאידיאל על פני
נשות הרפש בהן התפלשת
ונולדת מחדש.
|
עד מתי אשא עימי תחושות אשמה?
|
אולי אתם באמת מתכוונים למה שאתם אומרים?
ואולי אתם לא המונים של צביעות?
|
העיניים שלך יפות.
גם הכתפיים.
|
הלך הרוח שלי, לפחות הוא שלי
אז מה אם בא לי למות
לפחות יש לי הלך רוח.
|
שכן מפלצת אני
ונועדתי לעורר פלצות.
|
מתמסרת אל הבלתי נראה
שבעצם גם בלתי קיים
|
אולי פשוט נישן?
נברח לנו מהצרות
ואני אברח מנשיקותיך הקרות
|
לשיר שיר כמו לומר שקשה לי
|
9 ליולי, 2005 , 1:14
אני לוקחת שלוק מהבירה.
מרגישה איך האלכוהול מחלחל לאט לאט.
שואפת שאכטה מהסיגריה.
מרגישה איך הניקוטין מרגיע אותי לאיטו.
|
אכן קשה היא ההתמכרות לכאב.
|
אני קוראת לה ממרחקים,
אך היא
אוטמת אוזניה בחוזקה.
עקשנית.
מסרבת.
|
לא ברור מהיכן זה מגיח כל פעם מחדש, תופס אותי לא מוכנה.
|
מעשה באדם שלא ידע לאהוב
ובילדה שלא ידעה להפסיק לאהוב.
|
אם אני לא שווה אותך, אני לא שווה כלום.
הלב השבור שלי לא מועיל לאף אחד.
וגם לא הגרון החנוק.
אפס נצחי שלי.
|
המטרה מקדשת את האמצעים
כשלא מוצאים, אז מחפשים...
|
|
|
חתול?
Bad command or
file name |
|
