מלל

  

ויז'ואל

  

סאונד

  

קול-נוע

  

blogs at.corky.net
סלולרי (WAP)
דואל
FAQ
ממליצים
הוציאו לאור
יצירות מאופיינות
פירסום

מפגשים
דיונים
מגירות שירה
מגירות סיפורת
טכני
מודעות
הסדנה

אלו היו שבועיים מוטרפים, מלאים בנשים, מסיבות וסמים משובחים
וללא שום דאגה נראית לעין.
היום בדיעבד, אני חושב שיכולתי לזהות אותה, את הדאגה, מתגנבת
לה בסלקציה, לועגת לאלוהים שנשאר מאחור, מציצה עלינו במועדונים
הצפופים, בדירות הדחוסות, במיטות המים, מרוחה על הפ

הסתכלתי למטה וראיתי שהרגליים שלי מכוסות עיסה ירוקה.
לא ירוק דשא ולא ירוק עד. ירוק רדיואקטיבי.

אני לא מצליח להירדם.
אני מתהפך על הבטן.
לא נוח לי.
אני בודק את תנוחת העובר. כלום.
חושב על השדיים של נורית ומאונן עד שזה שורף.

לפני כמה שנים אחי הקטן התעורר מהשינה יקיצה טבעית ונבהל נורא.

והיא מחליטה להקים אוהל בחדר ומורידה שתי שידות עם ספרים לחצר
כדי שיהיה מקום כי החדר שלה לא גדול וקצת עצוב לה על הספרים אז
היא יורדת שוב פעם ושורפת אותם כדי שלא יסבלו

אני מתעוררת. מסתכלת סביב, מבינה שאני ערה. אני ערה לעובדה
שאני ערה אז אני מחליטה לקחת שליטה על הנעשה איתי. אני חוזרת
לישון.

ביומולדת שתים עשרה שלי נסענו כל המשפחה למקום אחד בצפון שיש
בו גם אגם וגם יער.
ביום השלישי אבא שלי לקח את אחי לצוד במבי ביער ואני נשארתי עם
אימא שלי לבשל לכולם ארוחת ערב.

היום בפגישה שאלו אותנו אם אנחנו יודעים מה זאת אהבה.

"גמרת טוב?", הוא שואל ואני נמלטת לשירותים, חוטפת בדרך את
התיק שלי. אני מתיישבת על האסלה ומוציאה את התמונה מהארנק. אני
מצמידה את הצלולואיד לשפתיים ומנשקת את הילד שאוכל גלידה ומביט
בי משתינה.

הכוס שלי זה לא מקום קדוש

זונה של כעסים
אני
כי אין גיהנום כגן עדן שסרח
גבריאל
אולי תהיה לי למלאך