|
הבזק של אושר
במסגרת רעועה
מונצח אצלי על השידה.
|
מתחת לכל הירוק החי הזה...
|
חזרת אליי מתוך מגירה נשכחת...
|
כשהלילה יורד,
והחושך מחבק את העולם,
המחשבות פוצחות בריקוד סוער.
|
עכשיו תורי לינוק את הדמעות מפנייך
|
איך שתקתי את ימיי ורק בלילות...
|
איך כאבו של אחד
הוא שיגרתו של אחר
|
זהובי כנפיים
חופשיים באוויר הפתוח,
מעבירים את בשורתם
כמו אבק נידף ברוח.
|
רגע של בהירות -
מנסה לתופסו בקצות אצבעותיי
|
מביטה מסביבי
כמבאית של סרט הרץ במוחי
|
בסוף המילים,
העיניים מחפשות
אחר סימן לבאות.
|
שרב יום האתמול
הקפיא אוושת עלים -
התפוגג כלא היה,
שחרר אוויר מבין בריחים.
|
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
